22 דברים חדשים בשנת 2022

(מעדיפים להקשיב? יש הקלטה)

22 דברים שלמדתי או עשיתי לראשונה בשנת 2022 🙂

1. הזמנתי סוודר סרוג בהזמנה אישית

בחורף האפל והקודר של תחילת השנה, נתקלתי באפודה מקסימה בחנות יד2. האפודה הראשונה שלי מזה שנים. איזה כיף. מחממת אותי בלי להכביד. מיד רציתי עוד אפודה או שתיים, ולא מצאתי. שאלתי בפייסבוק – אולי יש למישהו אפודה ששוכבת בבית? שושי כתבה לי – אסרוג לך! שלחתי לה מידות, בחרתי צבעים ושושי סרגה לי שתי אפודות מקסימות.

2. הצטרפתי להרכב כמתופפת

בשנתיים האחרונות למדתי לתופף עם אלי אבקין. אלי לימד אותי בסבלנות רבה מקצבים שונים, שבוע אחר שבוע, ואני התאמנתי והשתפרתי לאט לאט. מדי פעם הקלטנו שיר, אבל בגדול היתי סגורה בתוך בועה קטנה של למידה, בחדר המוסיקה הקטן והנעים שלו.

עד שיום אחד קיבלתי הזמנה להצטרף להרכב לימודי בבי"ס למוסיקה טונליין. עם עוד נגנים, מורה וחדר חזרות. מתאמנים ומופיעים. הייתי בהלם. מה הקשר אלי? אני רק לומדת לתופף. אני לא מתופפת.

ההתחלה היתה קשה מאוד. היתי מצלצלת לאחותי אחרי החזרות ובוכה שאני לא יכולה לעשות את זה. שאני לא יכולה ללמוד כמה שירים מהר ובבת אחת. היתי במתח עצום. בחזרות לא הצלחתי לשמוע את הכלים האחרים, או שהלכתי איתם במקום לתת את הקצב. באתי פעמיים בשבוע לאלי, שיפשט לי את התווים (אותם לא ידעתי לקרוא) ויעבוד איתי על זה.

אבל מההתחלה גם היתי מאושרת. הנגינה עם אחרים יוצרת סוג חיבור אנושי שלא הכרתי. תוך חודש נשארה כמעט רק השמחה וההנאה, ואחרי 4 חודשים היתה לנו גם הופעה – ההופעה הראשונה שלי כמתופפת של הרכב.

3. שעון ריצה

השנה החלטתי שאני משתדרגת בתחום הריצה. אני רוצה לחזור לריצות שטח שהן הסוג האהוב עלי ביותר. שטח לא הולך לבד, אצטרך להצטרף לקבוצה. לשם כך, ידעתי, אני צריכה להשתפר בכושר, לעלות בקצבים, וגם כדאי שאקנה שעון ריצה עם ניווט. מספיק לומר שאני לא יכולה לנווט for my life. אני צריכה ללמוד.

לא הבנתי כלום בשעונים. אבל חקרתי, בחרתי וקניתי לעצמי שעון ריצה משוכלל, ואז גם התקנתי עליו את מה שצריך ולמדתי להפעיל אותו. בעבר תמיד היה בסביבה גבר שהיה שמח לעשות דברים כאלה עבורי, ועכשיו זו אני. זה היה מלחיץ וקשה. היו לי גם קולות בראש של אנשים שאומרים שאף אחד לא יודע בסוף להפעיל את הפונקציות של השעונים האלה. אז למה שאני אצליח?

אבל ישבתי בשקט כל ערב עם היוטיוב והפייסבוק, במשך כמה שבועות, ולמדתי. צעד אחר צעד. מה כל כפתור עושה. ואז מה יש באפליקציה. ואיך מסנכרנים אותם. פונקציה אחר פונקציה. איך למדוד ריצה ושחיה. ניתוח ביצועים. ניתוח פרמטרים בריאותיים כולל שינה. להשתמש בתוכניות אימונים מובנות. לנווט בשטח ובים. למדתי כמעט כל מה שיש בשעון.

בהתאם, רצתי לפי תוכניות אימונים מובנות בעזרת השעון, אחרי שנים שרצתי לבד, איך שבא לי, כמעט בלי מדידה. נהניתי מאוד והשתפרתי בכל פרמטר.

(פרטים – קניתי גרמין 945. כנראה שהיה עדיף 955). 

4. קמתי בשבתות בשעה 4:20

אחרי כמה חודשים של עליה בכושר עם השעון, הרגשתי שאני מוכנה להצטרף לקבוצת ריצה שרצה בשטח. מצאתי את ארז דברת והקבוצה המופלאה שלו Trailrun שרצים ביחד בשבתות באזור הר החורשן, ליד זכרון יעקב. נשמע טוב! פרט שולי: מתחילים ב-5:30 בבוקר.

אני צריכה לקום ב-4:20. בבוקר. בשבת. אני. ששנים לא מוכנה לקום לפני השעה 8 בבוקר. הילדים שלי לא האמינו. הם קמים לבד, מכינים לעצמם ארוחת בוקר ונוסעים לביה"ס באוטובוס מכיתה ב' של הצעיר. תמיד אמרתי שעבורי זה מוקדם מדי לקום איתם.

אבל עשיתי את זה. שבוע אחר שבוע. כבר 5 חודשים וממשיכה. נהניתי בלי סוף וגיליתי שלקום לפני השמש זה לא כיף בכלל, אבל אפשרי בהחלט. אם יש עבור מה ועבור מי.

5. תזונת ספורט

עם ריצות השטח היו צריכים להגיע עוד חידושים. מדובר בריצות של 13-21 ק"מ, עם עליות וירידות. בין שעתיים לשעתיים וחצי של ריצה. רצתי מרחקים כאלה מדי פעם, אבל לאט, או שטוח, ובטח לא מדי שבוע. ועכשיו יש לי ריצה מדי שבוע, למרחק שארוך לי, בקצב שמהיר לי, ושטח – שעם כל האהבה שלי אליו – מאתגר אותי.

הייתי צריכה תזונה שתתמוך בזה. שתאפשר לי להשלים את הריצה וגם להתאושש ממנה מהר, כדי להמשיך לרוץ גם בימים הבאים ושוב ריצה כזו אחרי שבוע. גיליתי את ארוחת הפסטה ערב לפני הריצה הארוכה, משקה אלקטרוליטים לפני ותוך כדי (עם מגנזיום, אשלגן ועוד), חטיפי אנרגיה ועוגיות מיוחדות תוך כדי, וחטיף חלבון אחרי. עבורי, עם קיבה רגישה, זה בא ממש טוב.

לינק למשקה האלקטרוליטים שאני אוהבת. חטיף חלבון הכי איכותי שמצאתי – פנגיאה.

6. התמודדתי עם התאבדות

אין דרך קלה לכתוב את זה – בתחילת השנה לקוחה שלי, בחורה צעירה, התאבדה. כמה ימים קודם לכן הודיעה שהיא עוברת לעבוד עם פסיכולוגית במקום השיחות איתי, ותבוא לשיחה אחרונה. הגיעה אלי באוטובוסים, נתנה לי עציץ רקפות יפה, חיבקה אותי ארוכות ונעלמה. הייתי אחד האנשים האחרונים שפגשה, אולי האחרונה. בתחושה שלי היא "התאבדה לי בידיים".

זה היה האירוע הקשה ביותר בחיי עד כה. כתבתי כאן עוד על הסיפור הזה. מאחלת לעצמי ולאחרים לא לעבור אירוע כזה לעולם.

הרבה מאוד ממה שעבר עלי השנה קשור בצורה זו או אחרת לאירוע הזה, להתאוששות שלי ממנו ולצמיחה שהיתה חייבת להגיע בעקבותיו.

7. לבקר את המשפחה שלי מדי שבוע

את מבקרת אותנו פעם בחודש,

החלה לטעון מדי פעם אשתו של אבי.

בהתחלה התווכחתי: אני מגיעה מדי שבועיים. אם יש מישהי שחיה ונושמת את היומן שלה, זו אני. ידוע לי היטב מתי דברים קורים. אבל יום אחד הבנתי: אם הפעם בשבועיים שלי מרגישה כמו פעם בחודש עבורם, זה מה שחשוב.

אם את ממשיכה להגיד שאני באה פעם בחודש למרות שאני באה פעם בשבועיים כבר שנים, אז אני אבוא פעם בשבוע,

הודעתי. וכך היה. כמעט.

מתישהו גם הבנתי שאחותי צריכה את עזרתי עם הילדים שלה יותר ממה שהבנתי עד אז, והיתה תקופה בה ביליתי עם האחיינים המקסימים שלי כמה שעות נהדרות מדי שבועיים. בהמשך לא היה צורך בזה כל פעם, אבל עדיין אנחנו בקשר הרבה יותר מאשר בעבר.

בתמונה יום כיף עם האחיינים המהממים שלי במדעטק. שגם זה משהו שעשיתי לראשונה השנה – לקחת אותם איתי לבד ליום שלם.

8. לשאול "מה" לפני "עם מי"

יום אחד קפצה לי ברשת ביקורת מהללת לסטנדאפ של "שאולי", הלא הוא אסי כהן. עד כמה שאני סולדת מסטנדאפ רדוד ומטומטם, אני אוהבת ומתענגת על סטנדאפ חכם. אם אפשר, ממש פילוסופי. אני רוצה ללכת, חשבתי לעצמי. בעבר השאלה היתה – עם מי? אבל השנה למדתי לשאול קודם "מה" ורק אז "עם מי". בלי להתבלבל, קניתי שני כרטיסים. שלחתי הזמנה לאחותי להצטרף, גם חבר שלה קפץ על ההזדמנות, קניתי כרטיס נוסף, ובילינו יחד ערב נהדר.

9. שעה בבוקר בלי טלפון

אחת התגליות החשובות שלי השנה הגיעה מאנדרו הוברמן, נוירוביולוג מסטנדפורד שחרשתי השנה על ההרצאות שלו ביוטיוב. הוא הסביר שחשוב מאוד לא לפתוח את הטלפון בשעה הראשונה של הבוקר. קורה בלילה עיבוד רגשי ומנטלי משמעותי, ובבוקר יש סיום והתייצבות של התהליך הזה. אם אנחנו נחשפים לשפע המידע שמגיע מהטלפון, התהליך לא עובר השלמה ואנחנו קוטפים פחות מפירותיו.

אני אוהבת להשתפר, אוהבת לנסות דברים על עצמי ואוהבת את הוברמן, אז ניסיתי. ניתקתי את ה-wifi של הטלפון בלילה, כך לא אראה הודעות כשאכבה את השעון המעורר בבוקר. התארגנתי, יצאתי לריצה או ליוגה, ורק כשחזרתי הביתה פתחתי את הטלפון.

הרגשתי את השינוי מיד. הייתי יותר רגועה, יותר מרוכזת והזכרון שלי – שגם ככה אני מתהדרת בו – השתפר עוד יותר. במהלך היום זכרתי בצורה ברורה מה חשוב לי ומה אני רוצה לעשות היום. אם יצאתי לסידורים לא היתי צריכה לרשום לי משימות שונות – זכרתי אותן ללא מאמץ. ההתמכרותיות שלי לטלפון וגם לאינטרנט ירדה, וזה היה חלק ממה שתמך בי בהרמה של כמה פרויקטים עליהם תקראו בפוסט של השנה הבאה 🙂

בימים הראשונים, לא לפתוח את הטלפון היה כרוך מאמץ מסוים. בהמשך כבר לא הבנתי איך פעם רציתי לקבל על הבוקר את כל הבלגן של העולם ישר לפרצוף. לא מעט מלקוחותי עברו גם הם להרגל הזה, בתוצאות טובות ומפתיעות, של ירידה בהתמכרותיות, שיפור ריכוז, רוגע ופרויקטים שמתקדמים.

10. להיחשף לאור השמש בבוקר

עוד השפעה של הוברמן. רציתי לשפר את השינה שלי, שעכשיו גם מדדתי בעזרת השעון. למדתי שחשוב להיחשף לכמה שיותר אור שמש, כמה שיותר מוקדם על הבוקר, לא דרך חלונות ובטח לא עם משקפי שמש. בתור התחלה למדתי להוציא את הראש מהחלון בבוקר, איך שאני מתעוררת, לדקה או שתיים, ואח"כ עוד כמה פעמים במהלך ההתארגנות. בהמשך גם הבטחתי לעצמי שכל יום שלי יתחיל מלפחות סיבוב קטן בחוץ. ריצה קטנה, הליכה אפילו, ואם ממש אין לי זמן – אז רק לכמה דקות להיות בחוץ. ההשפעה היתה נהדרת על השינה ועל מצב הרוח.

למשל, סיפרתי בעבר שבשנים האחרונות התחלתי להכיר את המושג של "דכדוך חורף". עכשיו כשלמדתי את הפטנט של חשיפה לשמש בבוקר, אני מקפידה להיות בחוץ כמה שיותר בבוקר, וסיפור הדכדוך נגמר. גם כשהיום מעונן, יש הרבה אור בחוץ, כך שהאפקט הטוב של השמש עדיין קורה.

11. להדליק נרות בערב

הצד השני של שיפור השינה קשור לערב. למדתי לא להיחשף לאור חזק בערב ובלילה. אור חזק בלילה דוחה את הפרשת המלטונין – החומר שגורם לנו גם להירדם וגם להישאר ישנים. התחלתי לכבות את האורות הגדולים בדירה ובחדר שלי משעה 21:00 ולהדליק אור קטן, ומשעה 22:00 אני עוברת לאור נרות. כיף, ואני ישנה מעולה.

כתבתי עוד על התהליך הזה של שיפור השינה, יחד עם הסברים על המנגנונים והדרכה מפורטת – במדריך השינה שפרסמתי. שהוא עוד משהו חדש שעשיתי השנה.

12. צום לסירוגין – בקלות

השנה למדתי לעשות צום לילה של 14-18 שעות. ארוחת הערב שלי מסתיימת עד 20:00, וארוחת בוקר בשעה 10:30 אחרי הספורט/יוגה. אם אני עושה ספורט בערב אז הוא יהיה במקום ארוחת ערב. אני מרגישה עם זה מעולה. לפעמים טיפה רעבה לפני השינה, אבל בקטנה.

כמה דברים עזרו לי לעשות את המעבר הכיפי הזה. קודם כל, הבנתי את המנגנונים. אם הקיבה מתרוקנת או אם לא אוכלים בזמן שרגילים לאכול – מופרש הורמון בשם גרלין, שיוצר תחושת רעב קלה בקיבה. זו לא ירידת סוכר, והגוף לא במצוקה. אם ממשיכים הלאה זה עובר מהר.

שנית, למדתי שהרבה פעמים תחושת רעב מבטאת חוסר לא בסוכר או בקלוריות אלא במלחים. למדתי לשתות משקה אלקטרוליטים על הבוקר (עם מלחים שונים – מגנזיום, אשלגן ועוד) – כשאני כבר בצום די ארוך ויוצאת עכשיו לפעילות פיזית. זו שתיה מאוד מרעננת ומאפשרת לי לשתות כמות יותר גדולה מאשר אם אני מנסה לשתות רק מים על הבוקר. שמה שוב את הלינק למשקה שאני אוהבת.

וגם, התגברתי על החשש ללכת לישון עם קיבה ריקה. מאז ומתמיד ידעתי שאני לא נרדמת אם אני רעבה. כשניסיתי, בראש חיובי ופתוח, גיליתי שזה לא נכון. אני נרדמת בקלות וישנה נהדר.

13. ספרים שקראתי וערוצי יוטיוב ששמעתי

קראתי כמה ספרים טובים השנה וגם הקשבתי להרבה מאוד הרצאות בכמה ערוצי יוטיוב טובים:

• • אנדרו הוברמן – נוירוביולוג מסטנדפורד ששם לעצמו למטרה ללמד אותנו ההמונים איך לחיות טוב. יש לו הרצאות ארוכות של שעתיים ושלוש, שהקשבתי ללא מעט מהן, ולחלקן גם פעמיים ושלוש. למדתי על מנגנוני שינה ועירות, על רעב ושובע, על תזונה והשפעתה, על ריכוז, מוטיבציה, ספורט, הפרעת קשב, התמכרויות, מדיטציה, תהליכים הורמונליים, תהליכי הזדקנות ועוד.
  • אריק ברג – עם ההתעניינות שלי בצום לסירוגין ובתזונה דלת פחמימות הגעתי לערוץ של אריק ברג, שמביא הרבה מידע חשוב ומעניין על תזונה והרגלי אכילה. אני לוקחת אותו עם קורט גדול של מלח מכמה סיבות. קודם כל הוא ממליץ על תזונה קיטוגנית ואני חושבת שהוא מוטה. שנית הוא פחות דייקן מהוברמן ויש גם טיעוני נגד לחלק מהטיעונים שלו. עדיין, למדתי ממנו כמה עקרונות חשובים שאני מיישמת ועוזרים גם לחלק מלקוחותי.
  • כשהדברים מתפרקים/פמה צ'ודרון. סוג של תנ"ך להתפתחות רוחנית/בודהיסטית שהחלטתי שהגיע הזמן לקרוא. לא מייצג את התפיסה שלי ממש, אבל התאים לתקופה המשברית שהייתי בה.
  • לרגל הנסיבות/רוית ראופמן. רומן מעולה על כמה נושאים כואבים יחד – ילדות בקיבוץ, ילדות עם אם ניצולת שואה, וגם ילדות בשואה. ספר קריא, עמוק ומרתק.
  • The molecule of more/דניאל ליברמן ומיכאל לונג. ספר שמוקדש כולו לדופמין – כימיקל שלמדתי עליו הרבה השנה וקשור לעונג, להתמכרויות, לסיפוק ולריכוז. לא הספר הכי טוב בעולם אבל למדתי ממנו כמה מושגים חשובים. למשל על ההבדל בין liking לבין wanting. שני מושגים שונים לגמרי. אפשר לרצות משהו שאנחנו אפילו לא אוהבים.
  • ציפורים בשחור לבן/מרים רז זונשיין. סיפור אוטוביוגרפי של ילדה בשואה. בתור ילדה ונערה קראתי בלי סוף על תקופת השואה. מאז שנולדו לי ילדים לא יכולתי לגעת בנושא, והשנה שוב קראתי כמה ספרים בתחום. אותי מרתק להבין את הקיצוניות הזו של המצב האנושי. הרוע הקיצוני, הטוב הקיצוני של עזרה לזולת בתנאי איום קיומי, והכוח הקיצוני של ההתגברות על זוועות.
  • 999 נשים צעירות/הת'ר דיון מאקאדם. סיפורו של הטרנספורט הראשון לאושוויץ שהביא למחנה נערות צעירות מסלובקיה. ספר מרשים בטיפול בנושא – הרבה סיפור ופרטים וגם מבט יותר רחב.

14. קניתי בגדים יד2 בפייסבוק

אני אוהבת קניות בחנויות יד2 מאז שהיתי צעירה, אלא שככל שעוברות השנים, יש לי פחות זמן לטיולי שופינג. השנה גיליתי את קבוצת הפייסבוק "זה לא יושב בול" – קבוצה של נשים שמוכרות זו לזו בגדים שהן קנו אונליין ולא רוצות, וגם בעלות חנויות יד שניה. נהניתי מאוד מהקבוצה, קניתי וקיבלתי בדואר פריטים יפים שהיתי צריכה. בלי שייצרו אותם במיוחד עבורי, בלי לשלם מחירים של חדש ועם לצ'פר נשים אחרות שמרוויחות כמה שקלים ומפנות מקום בארון.

15. לצמצם אפשרויות באפליקציות היכרויות

אפליקציות היכרויות זה סיפור כואב. מצד אחד רציתי להיכנס לזוגיות. ומצד שני החוויה באפליקציות נוראית. ניסיתי להבין מה הקושי, והגעתי למסקנה שחלקו קשור בריבוי האפשרויות. יותר מדי צ'טים חסרי תוחלת יוצרים יותר מדי אי-נעימות ופוגעים בריכוז ובמצב הרוח שלי.

ראשית, וויתרתי ספציפית על טינדר. חוויתי אותה בתור הפלטפורמה הגרועה ביותר: יותר מדי אנשים, פחות מדי יכולת סינון אוטומטית, וזו הפלטפורמה שמעודדת את הכרטיסים השטחיים ביותר. כרטיס אופייני שם הוא תמונה ומתחתיה כתוב:

ג+2 מעדיף במבה על ביסלי.

או, בגרסה האקזיסטנציאליסטית:

1.75 אוהב את החיים.

שנית, באפליקציה שעוד נשארתי בה – OKC, שילמתי כדי לקבל סינון אוטומטי על פרמטרים שחשובים לי. זה גרם לזה שראיתי כרטיסים בודדים ביום, אם בכלל. שיפור עצום.

בסוף השנה פגשתי גבר מקסים ויצאתי גם משם – שיהיה לנו בטוב 🙂

16. למדתי ערבית ב-Duolingo

אני מתביישת להודות שרק השנה התחיל להפריע לי שדוברי ערבית, למשל לקוחותי – מדברים איתי בעברית פנטסטית, ואני לא יודעת להגיד להם משפט אחד בערבית. למה חוסר הסימטריה צריך להיות כל כך מוחלט? התחלתי ללמוד ערבית באפליקצית Duolingo ונהניתי מאוד. אני לומדת כבר שלושה חודשים מדי יום. למדתי לקרוא לא מעט, להבין משמיעה ולתרגם משפטים בסיסיים.

יום אחד בחזרה מריצת שטח באזור זכרון, ה-GPS לא עבד. נכנסתי בטעות לפורידיס ולא ידעתי לצאת משם. בחור צעיר ששאלתי איך לצאת לא התבלבל, נכנס לאוטו שלו ונסע לפני, להדריך אותי החוצה. כשהוא עצר בצד וסימן לי להמשיך, עצרתי לידו והצלחתי במאמץ רב לגייס את הטיפונת ערבית שלי ולהגיד לו:

אתה נדיב ונהדר! (אנתה קרים ומומטז).

17. התמודדתי עם תקיפה ברחוב

יום אחד בריצה בשכונה, ראיתי על המדרכה לפני גבר עומד עם הגב אלי, לבוש בחליפה יפה. היתי סקרנית מי זה. התקרבתי אליו ואז הוא הסתובב אלי, כופף את הברכיים במין עמידת קרב/סקוואט, חסם לי את הדרך ועשה נהמות מוזרות. זה היה מאוד מפחיד. קודם כל, גבר ששוקל כפול ממני חוסם לי את הדרך. שנית הוא התנהג כל כך מוזר, שזה היה כמעט לא-אנושי.

ברגעי האמת, עם דופק בשמיים, אין חשיבה. רק אינסטינקטים. צעקתי עליו: "סליחה! תזוז! הביתה!" דחפתי אותו בחזה ורצתי משם בספרינט. בקצה הרחוב הבנתי שהוא לא רץ אחרי, והחשיבה שלי התחילה להתארגן. קודם כל הבנתי שהגוף שלי נכנס למצב הורמונלי של קרב, כך שכדאי שאמשיך לרוץ ריצה מהירה כדי לשחרר את זה. שנית צחקתי בקול רם על זה שצעקתי עליו "הביתה" כמו שצועקים על כלב. הייתי גם גאה בעצמי מאוד שהאינסטינקט שלי היה מושלם – הרתעה קטנה ולהסתלק מהר. לא קפאתי במקום. וגם, אמרתי לעצמי,

מי שבאמת יש לו בעיות בחיים זה הוא, לא אני.

בהחלט משהו לברך עליו.

אח"כ חשבתי גם ששלוש השנים האחרונות שבהן למדתי קראטה בהחלט עשו עבודה טובה עם האינסטינקטים שלי. גם המורה לקראטה היה גאה בי. בסוף השנה החלטתי לוותר על הקראטה כדי להתרכז בנושאים אחרים. ועדיין, התחושה אחרי האירוע הזה היתה דווקא של יותר ביטחון, לא פחות.

(בתמונה – החגורה הירוקה שקיבלתי בתחילת השנה)

18. להקליט עם מיקרופון מקצועי

כל החיים אני מחפשת את האיזון בין השאיפה לשלמות עוד ועוד לבין הפרקטיות של – לא לחכות, להתקדם עם מה שיש עכשיו. עד עכשיו הקלטתי וצילמתי בעזרת מיקרופון די פשוט, אבל השנה השתדרגתי למיקרופון מקצועי. וזה באמת נשמע יותר טוב.

19. אמנים חדשים שגיליתי

בעבר תמיד אהבתי ביותר את המוסיקה של שנות ה-80. יום אחד חבר ותיק אמר על אחיו שהוא תקוע בשנות ה-80. שמבחינתו לא קרה במוסיקה שום דבר מאז. זה קצת ניער אותי. חשבתי לעצמי, אוי, אולי גם אני קצת תקועה שם.  התחלתי לרענן את הפלייליסטים שלי בעזרת ספוטיפיי ויוטיוב. הוצאתי משם הרבה שירים עבשים והתחלתי לגלות להקות חדשות שאני אוהבת. הכי אהבתי השנה את Kodaline, Lumineers, Kaleo וגם Hozier.

20. פחות יוגה ויותר תרגילי כוח

אני עושה יוגה במשך 17 שנים ונהנית מכל שניה. מרגישה את התועלות האינסופיות של גוף גמיש, משוחרר ומשתף פעולה. מרגישה את הרוגע, הביטחון והאיזון שמגיעות מתוך הפילוסופיה של היוגה. רואה גם מתרגלים חדשים שמגיעים לסטודיו ואיך תוך שנה כל ההופעה מתיישרת ומזדקפת. הגיל הפיזי הנראה לעין משתנה.

אני אוהבת יוגה, מאמינה ביוגה, ומתכננת להמשיך בה כל חיי. עם זאת, השנה קראתי ושמעתי יותר ויותר מידע על החשיבות של תרגילי כוח ככל שעולים בגיל. הגעתי למסקנה שהמידה של תרגילי כוח שעושים ביוגה לא מספיקה לי כדי להמשיך ולהתחזק. התחלתי לשלב אימוני כוח בצורה מסודרת, 2-3 אימונים בשבוע, ולצורך כך הורדתי את התדירות של תרגולי היוגה שאני עושה בסטודיו מ-4-5 ל-2-3.

(תמונה – מהיוגה. צולם ע"י מיכל לסרי המורה הנהדרת שלי ליוגה, בסטודיו עם אבי לוגסי).

21. פודקאסט בספוטיפיי

קריירת ההקלטה שלי כבר די ארוכה, אבל יותר ויותר אנשים שאלו אותי למה אין לי פודקאסט, ואיפה אפשר לשמוע אותי. אז עכשיו גם לי יש פודקאסט בספוטיפיי ובשאר הפלטפורמות. כולל מיתוג חדש דנדש. נכון לרגע כתיבת שורות אלו היו בספוטיפיי מעל 2000 הקשבות לחומרים שלי! ביוטיוב מעל 50,000.

רוצים להקשיב? הנה הלינק לספוטיפיי, הנה ליוטיוב, כאן באפל. מוזמנים לצ'פר ולעקוב עם לייקים, כוכבים והרשמה.

22. חומרי טיפוח חדשים ופדיקור

יום אחד, בתחילת השנה, נגעתי בפרצוף שלי ואמרתי – אוף. העור שלי יבש. בגילי המופלג כנראה הגיע הזמן לשנות את מדיניות ה"אני לא מאמינה בקוסמטיקה". אז ישבתי לקרוא קצת ולברר מה ה-state of the art בתחום. מצאתי כמה חומרים ותוספים מומלצים, והחלטתי לנסות אותם אחד-אחד, כדי שאדע מה עובד. אחרי כמה שבועות שלקחתי תוסף קולאגן כמה אנשים שאלו אותי: עשית משהו בפנים?

אח"כ הוספתי עוד כמה חומרים נעימים ולא יקרים, שהם הבסיס לקרמים היקרים – חומצה היאלורונית, ויטמין E (קצת דביק), שמנים אתריים ועוד כמה. לשיער גיליתי שמן חוחובה. לרגליים גיליתי פילינג גרגרים. אפילו קיבלתי לראשונה בחיי פדיקור כמה פעמים, וקיבלתי מחמאות שלא רואים על הרגליים שלי שאני רצה יחפה בים.

למי שרוצה – זה הלינק לקולגן. ויטמין E. חומצה הילאורונית ושמן רוז היפ. שמנים לפנים וג'ל לעיניים.

זו היתה השנה שלי. שנת 2023, אני מוכנה להפתעות שלך!