מיקרובלוג

במקום ביקורת עצמית: זו מערכת

דרך נוספת לרדת מביקורת עצמית: להסתכל על מה שיש לכם בחיים כעל מערכת שבניתם. אם תחום בחייכם לא עובד, במקום לומר שאתם לא בסדר, אתם יכולים להסתכל על המערכת שבניתם: איפה היא עובדת היטב ומשרתת אתכם, ואיפה היא לא עובדת. לא משרתת אתכם. לא בניתם אותה נכון, ואתם יכולים לשנות אותה. עצמאית סיפרה לי שקשה לה לפתוח קורסים. היא מרגישה לא בסדר, וגם פוחדת שאגיד לה לעשות דברים שהיא שונאת. אמרתי לה,
זו לא את לא בסדר. אלא המערכת השווקית שבנית עובדת יפה בנושא של לקוחות פרטיים, ולא עובדת בנושא של קורסים. לא את צריכה לשנות את עצמך, בהכרח, אלא לשפר את המערכת שלך.
ביחסים שלכם בניתם מערכת, בעבודה, בבית, עם הבריאות שלכם. מערכת מורכבת מהרגלים, חפצים, סגנון שהתפתח ביחסים, תפיסות, מצב רגשי ועוד. שווה להתבונן בה ולבחור כמה צעדים קטנים לשינוי.

הרגלים טובים הם עגלה נוסעת

נוסעת לאט. כדי להכנס אליהם צריך לקפוץ עליה, וזה לא הכי קל - אבל אפשרי. מצד שני, כשאנחנו על העגלה, קל להשאר עליה. היא פשוט נוסעת. הזכרו בתקופות בהן עשיתם כושר או אכלתם טוב, הלכתם לישון מוקדם, ביליתם בקביעות זמן איכות עם אדם קרוב - זה לא היה קשה, נכון? אז, מתי קופצים בחזרה על העגלה? ועל איזו?

איך לנצל משברים

לנצל משברים: משברים יכולים להיות משאב גדול בהתפתחות שלנו. אנחנו (וילדים) משתנים, לומדים, מבינים. מפתחים איכויות חדשות, הופכים לאנשים יותר שלמים. אם אנחנו מנצלים אותם כמו שצריך. זוכרים שכתבתי על ריפוי פצעי ילדות? שהוא דורש הכרה, תשומת לב אוהבת ופורקן רגשי? זה מה שתינוקות וילדים קטנים עושים באופן טבעי כשיש להם בעיה, וזו העבודה שלנו בזמן משבר. מה מפריע לתהליך הריפוי והצמיחה שלנו? מה מפריע לנצל משבר, גדול או קטן? הדחקה מפריעה: נטפליקס. גראס. אלכוהול. שופינג. סקס אקראי. אכילה רגשית או מוגזמת. משבר נפתר כשאנחנו שמחים שהוא קרה. כשהתועלת שלו עולה על הנזק (לא תמיד זה אפשרי, אבל הרבה פעמים). רוצים להיות יעילים לנצל משברים? כדאי לכם, כי הם תמיד יקרו. שווה ללמוד.

לעשות עבודה מעולה

לעשות עבודה מעולה. למה, בעצם? ריצ'רד קוק מגדיר אושר:
ליהנות מהעבודה ומזמני הפנאי שלנו במידה שווה.
לכך צריך ליהנות מהעבודה, מאוד, ואני טוענת שגם לעשות אותה מעולה. לעשות עבודה מעולה זה קצת כמו ליצור זוגיות מעולה. אנחנו צריכים למצוא ולהכניס את עצמנו לתחום מתאים, אבל זה גם הלך רוח פנימי, שלנו, שאנחנו יכולים לייצר או לא לייצר. לעשות עבודה מעולה דורש: ⭐ סקרנות. סקרנות ללמוד, סקרנות לפרטים, לעקרונות. למה שאנחנו עובדים איתו. לאנשים, לשפות, לקוד, למערכות. ⭐ מוכנות לעשות את זה הרבה. כל עבודה וכל פיתוח מומחיות דורשים הרבה זמן והשקעה. ⭐ מוכנות לשקוע בתוך זה. מוכנות לאהוב את זה. יעזור לנו גם לסלק מעצמנו: ❌ קיטורים. אנחנו תרבות קוטרית כלפי עבודה והשקעה. ❌ חישובי זמן ותועלת מתמידים. בנקודות מסוימות תתוגמלו זהה על עבודה בינונית ועל עבודה מעולה. אז מה? ❌ הסחות דעת. מחשבות סרק וטלפונים/וואטסאפים זמינים. אפילו טלפון שמונח סגור על השולחן מהווה הסחת דעת (מוזמנים לבדוק!) במה אתם שואפים לעשות עבודה מעולה?

לאן פירורי הלחם שלכם מובילים

יחסים. זוכרים את עמי ותמי? הם סימנו את השביל שלהם ביער ע"י פירורי לחם. אם אתם לא אותנטיים לגבי מה שלומכם בקשר, לגבי מה החוויה שלכם עם מה שהשני עושה ואומר, לגבי הגבולות והצרכים שלכם - אתם שמים לאדם השני פירורי לחם לכוון לא נכון. למקום לא נכון. אתם יוצרים יחסים שלא יהיו טובים עבורכם, ובהתאם, לא יהיו טובים גם לאחר. אנשים הולכים לפי הפירורים והסימונים שלכם. היו אותנטיים - קודם כל עם עצמכם, ואח"כ כלפי אחרים. עוד על זה בהקלטה.

איך לרפא פצעי ילדות

פצעי ילדות נוצרו סביב סיטואציות קשות שבהן לא קיבלנו: ⭐ הכרה במה שקרה ובחוויה שלנו ("לא קרה כלום"), ⭐ תשומת לב אוהבת ("לך לחדר"), ⭐ ואפשרות לפרוק את הרגשות שלנו פיזית ("מספיק לבכות!"). היום אנחנו יכולים לרפא ע"י אותם אלמנטים בדיוק. הכרה, תשומת לב אוהבת ופורקן רגשי. רוב התקיעויות שלנו בחיים קשורות לפצעי ילדות, ואלו חדשות טובות - כי אפשר לרפא אותם. לא ביום אחד, אבל כן. הסברים, פירוט והצעות פרקטיות - בהקלטה. נ.ב. אם היתה לכם ילדות קשה אני ממליצה בחום על הספר Running on Empty - על הזנחה רגשית בילדות. הקריאה תיתן חלק חשוב מההכרה שאתם זקוקים לה. מאמנים ומטפלים כמובן יכולים לעזור.

The Dip

מכירים את ה"דיפ" של סת גודין? גרף שמתאר איך הרבה פרויקטים ותחומים בחיים מתנהלים. בהתחלה יש פירות לכל השקעה שלנו. העסק די ליניארי - כיף! אח"כ מגיעים לאיזור שיכול לקחת הרבה זמן, ובו אנחנו משקיעים ומשקיעים - ואין הרבה פירות. אם בכלל. זה הדיפ. מי שכותב ספר או יוצר סרט עובר תקופה ארוכה של בלבול וספקות. עצמאי יכול לשווק שנים לפני שחשבון הבנק שלו ינשום לרווחה. יש תקופות קשות בהורות. לימודי תואר יכולים להיות סיוט בחלקים מסוימים. לחצות דיפ זה כמו לחצות מדבר או יער. המעטים שמתמידים ויוצאים מהדיפ - מגיעים לאזור שבו כל השקעה מתוגמלת המון. נוצר תחום (אולי קטן) שבו אנחנו ממש טובים. המוח שלנו צבר מספיק אימון. אחרים כבר מכירים בהשגים ובערך של מה שאנחנו נותנים. בנינו מערכת שעובדת. אזור מדהים להיות בו. כך זה עובד. זה המנגנון. העבודה שלנו היא להשקיע ולהתמיד - ואת ההצלחה נקבל בלי לטפל בשום דבר נוסף. אנחנו לא צריכים להיות גאונים או למצוא טריק אדיר. פשוט לעשות את העבודה הפשוטה בהתמדה. עם חשיבה, כן, אבל לא לבדוק כל דקה את התוצאות ולא לקוות למשהו מדהים בשלבים האלה. אז, האם אתם בדיפ? איזה? ומה יחזק אתכם להמשיך?
סלט ירוק
סלט ירוק

כשמתחילים להתקדם בכוון הנכון

די מהר ניתקל בגרעין הקושי. במה שעצר אותנו עד היום. עד היום - בדיוק שם נסוגנו, בלי לשים לב מה קורה. אישה צעירה שיתפה, בקורס שאני מנחה, שהיא רוצה להתמקד בחיים. היא לומדת הרבה תחומים, ואז מחליפה. שאלתי אותה איך זה יראה אם היא תתמקד? והיא אמרה - רגוע, תהיה לי תחושת בטחון. משתתפת אחרת אמרה - זה יהיה לך משעמם. וזה בדיוק מה שקורה. כשהיא בוחרת כוון ומתחילה לצעוד בו, די מהר היא פוגשת תחושת שיעמום (ועוד כמה תחושות כאלה). אדם שמחפש הרבה שנים זוגיות, מתחיל קשר ודי מהר פוגש תחושה של כבילה או פגיעה (או משהו אחר כזה). עצמאים שרוצים הרבה לקוחות, די מהר יפגשו עודף תקשורת ואולי עומס רגשי. ההתחלה היא להיות אותנטיים עם עצמנו. מה הקושי שלנו באזור הזה שאנחנו כל כך כמהים אליו? ומה יעזור לנו לעבד ולרכך אותו? אפשר להתגבר על הקשיים האלה. הצעד הראשון הוא להבין מה הקושי שלנו, במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי המציאות.
ילד חנון רציני משלב ידיים
ילד חנון רציני משלב ידיים

כשאין בחירה

יש לנו בחירה לגבי נושאים מסוימים בחיים, ולגבי אחרים - לא. אנחנו בוחרים בשלבים מסוימים תחום לימוד, תחום עיסוק, להביא ילדים לעולם, מקום מגורים ועוד. ואז יש דברים שאנחנו לא בוחרים - לטפל בילדים שלנו, להתפרנס, חלקים מסוימים מהעיסוק שלנו, בעיות בריאות שלנו או של קרובים, מיסים, ביורוקרטיה... אפשר להתכתש עם המציאות. להתמרמר, לכעוס, להתייאש, לחוש עוול ותסכול. ואפשר לבחור בזה. להתנדב לזה. כן, אני בוחרת להשקיע בגב הכואב שלי. בילד שלי שצריך המון עזרה במתימטיקה. במיסים. בשווק. בביורוקרטיה. אני לא מדברת על להדחיק את הרגשות שלנו. להיפך, לפגוש, לעבד. את הכעס, הכאב, התסכול. וגם לחתור קדימה משם. להשלמה, לבחירה, לשמחה - עם כל החלקים של חיינו.

שווק וחיפוש זוגיות: המסננת והסיגנל

פעם באתר הכרויות שמתי בפרופיל שלי חידה קטנה. מישהו כתב לי: יפה, החידה שלך היא גם מסננת וגם סיגנל. בטקסטים שלכם אתם מנסים גם: 👈 לסנן. להשאיר בחוץ את הקבוצה הלא רלוונטית ולאפשר כניסה של הקבוצה הרלוונטית. 👈 לשדר. לשלוח אות מזמין, שהקבוצה הרלוונטית תזהה. תזהה שהיא רלוונטית ותזהה שאתם רלוונטיים. אם יותר מדי אנשים נכנסים, פחות מדי, או אנשים לא מתאימים, תשאלו את עצמכם האם הבעיה במסננת או בסיגנל. כמובן עבור זה צריך להבין את הקהל שאתם מחפשים, ויש כאן קצת ניסוי וטעיה. קצת יותר, וסיפורים משלי, כרגיל - בהקלטה.

סוגים של עייפות

❌ חוסר שינה - להמנע מזה בכל מחיר. לא היתם רוצים שלילדים שלכם תהיה עייפות כזו, נכון? אנשים היום ישנים שעה שלמה פחות, בכל לילה, מאשר לפני כמה עשרות שנים. חוסר שינה פוגע במצב הרגשי שלכם, המנטלי, בבריאות, ביחסים ובכל מה שאתם רוצים להשיג. לכו לישון. כמעט כל אדם שפגשתי יכול לשפר את השינה שלו - איכות וכמות. איכות תלויה גם במצב פיזי. ✔️ עייפות פיזית אמיתית, אחרי שהפעלנו את השרירים - תחושה טובה, נעימה, בריאה. ישנוניות נעימה, רוצים לישון. זה אישור שהשתמשנו באנרגיה שלנו - יופי! אנרגיה נועדה להשתמש בה. זה צורך פיזיולוגי - וכדאי להענות לו. לישון, או לנוח ממש - במיטה עם עיניים עצומות. השינה תיתן התחדשות לשרירים. לא כדאי להיות מול מסך - אנחנו לא נותנים לגוף מה שהוא צריך. כמו שילד עייף נרצה להשכיב לישון ולא מול המסך - גם את עצמנו. ✔️ עייפות מנטלית אמיתית, אחרי מאמץ מוחי כמו למידה, כתיבת קוד, בניית תוכנית, שיחות מעמיקות. בעיני היא עייפות טובה, כמו עייפות פיזית אמיתית, וצריך להענות לה ע"י פעילות שלא משתמשת במוח. בעיני יותר טוב שינה, ספורט או שהות בחוץ או עם אנשים, ולא מול מסך. שם אין מספיק מנוחה למוח, למרות שנדמה שכן. במנוחה אמיתית יהיה עיבוד של המידע והתחדשות של החשיבה. ❌ עייפות רגשית - הרבה פעמים מורגשת כשיעמום ונקראת שיעמום. בד"כ סימן של הדחקה. יש חוויה שעלולה להציף אותנו ובמקום להציף הגוף מדחיק. אם מרגישים מאוד עייפים בעבודה או בשיחה עם אדם קרוב, ומתחילים לפהק - זה לא מקרי וזה לא בהכרח שיעמום. קורה כאן משהו שלא נכון עבורנו ואנחנו לא מודעים אליו מספיק או לא מטפלים בו. אולי תקשורת שאנחנו לא מתקשרים. זה אומר דרשני. לא נכון להדחיק את זה אלא להתחיל לחקור, מה קורה כאן. ❌ עייפות של חוסר מעש - מה שנקרא "להתעפץ" - אנחנו נמשכים מטה מטה. שעות בנטפליקס או עם הטלפון, שעות בשופינג משמים. זה סוג שלטעמי מיותר להגיע אליו בחיים, אין לו ערך בתהליך שלנו. אם ילד לא יחווה את זה לעולם זה לא יפליא אותנו, נכון? אז גם עבורנו. זה מיותר. סימן שפעלנו לא נכון. לא צריך להלקות את עצמנו - אבל לחפש דרכים לתפוס את זה מוקדם, לא להגיע לזה. לפעמים מגיעים הנה מאחד הסוגים האחרים - לחפש את המנוחה או הפתרון האמיתיים והמקדמים, ולא לגלוש הנה. מה שלומכם? איזה סוג עייפות אתם חווים ביומיום? ומה יעזור לכם?

האם רוצים מכם הקשבה או פתרון?

מה אדם רוצה מכם בשיחה? האם הוא רוצה רק הקשבה? לקטר לכם, שתבינו? או שהוא מבקש מכם פתרון לבעיה? יכול להיות אפילו שניהם, אבל מה קודם? שווה מאוד להבין. לשאול, אם אפשר, או לנסות להרגיש. לפתוח את עצמכם לאפשרויות שונות בשיחה. אם זו הקשבה, גם בהקשבה יש סוגים שונים. אפשר לדבר על זה. איזו סוג הקשבה הוא צריך מכם? שאלות? רק אמפתיה? חיבוק? שיקוף? טיפ לגבי ילדים: למרות הנטיה הבריאה שלנו לעזור להם, הרבה פעמים הם צריכים חיבוק, הקשבה ושיקוף לפני הכל. בהקלטה סיפור משל הבת שלי ושלי.

כפתור במציאות – לזהות יעילות לא ליניארית

כפתור במציאות - אתם לוחצים לחיצה קטנה ומשהו גדול וטוב קורה. שמתם לב שתוצאות ההשקעה שלנו הן לא ליניאריות? יש מקומות שבהם אנחנו משקיעים מעט, ויכולים לקבל תוצאה נהדרת. ⭐ אם אני קונה לילדים שלי במכולת שוקולד ולחמניות מלחם לבן הם מאושרים. יש להם את האשראי שלי והם יכולים לקנות הביתה מה שהם רוצים. עדיין. ⭐ בן הזוג הקודם שלי אהב מאוד כשצלצלתי ישר על הבוקר. אני לא טיפוס בוקר אבל עבורו היתה לזה משמעות מיוחדת. ⭐ עם אבי יש לנו זמן איכות מיוחד לפעמים כשאנחנו יוצאים רק שנינו לארוחת ערב. בלי קשר לארוחות משפחתיות או בילויים משותפים. לפעמים זה רק שעה וחצי. אבל קורה משהו שלא קורה בשום זמן אחר. ⭐ משהו קטן יחסית שאתם עושים ולקוחות או הבוס מאוד אוהבים. אילו כפתורים יש במציאות שלכם? לפעמים לוקח זמן לבנות או למצוא אותם. ועדיין, שווה להסתכל מסביב. ואז לטפח אותם ולהמשיך עם זה.

כדי לבצע צריך ליצור זמינות

מה עוזר לאנשים לבצע? יש לנו פעולה שאנחנו רוצים לעשות, צריכים, כדאי לנו לעשות, חולמים עליה... מה יהפוך את זה לזמין, כמו לשתות מכוס מים שמונחת על השולחן? מה יוצר זמינות? ⭐ הרגל - המוח מכיר את המסלולים המתאימים ⭐ זמינות פיזית, משהו מול העיניים שלנו (אם אין גודש! ויש מרחב פנוי ומסודר) ⭐ בהירות - מבינים מה לעשות ⭐ אין מעצור רגשי, או שעיבדנו אותו וטיפלנו בו ⭐ אנרגיה פיזית גבוהה - נחלשת התחושה של "אין לי כוח". יש פעולות שלא טובות לנו וזמינות מאוד. אנחנו יכולים להשקיע ולהפוך את הפעולות שאנחנו כן רוצים שיהיו - לזמינות (ובד"כ הפחות טובות יהפכו בכך לפחות זמינות...). בהקלטה יש דוגמאות, סיפורים והצעות.

התנצלות – הזדמנות לעלות רמה בקשר

אם פגעתם במישהו והוא מראה את זה, ומתקשר איתכם - הוא משקיע ביחסים שלכם. הוא היה יכול לסגת, להכחיש שמשהו קרה, והיחסים היו מתקלקלים או מתקררים. בכך שתיקשר את הפגיעה - הוא שם מטבע בקופת היחסים שלכם. עכשיו תורכם להשוות ולהעלות. להשקיע ביחסים, ולקחת אותם צעד קדימה. לשם כך תצטרכו להתגבר על תחושת הפגיעה האוטומטית שלנו - כשמישהו נפגע זה מרגיש כמו התקפה עלינו, ואנחנו נוטים לסגת או לתקוף בחזרה. במקום זה, אנחנו צריכים לנשום ולהסכים לעמוד לרגע בנעליים של השני. לשאול אותו ולנסות להבין - מה היה כאן עבורו. מה קרה מבחינתו. ואז איך אפשר לתקן את זה. איך אפשר לעזור. אפשר לשאול אותו ואפשר לנסות להבין מה סוג ההתנצלות שהוא צריך (בלינק - צרפתי גם על 5 שפות ההתנצלות השונות). יכול מאוד להיות שהצעד הבא קשור גם אלינו, לצרכים שלנו, מה לא עובד כאן עבורנו. אבל כמו בכל כך הרבה מקרים, נצטרך להתחיל מהצד שני. כך זה עובד. אז בפעם הבאה שמישהו נפגע מכם, או שאולי משהו כזה קרה לאחרונה - שאלו את עצמכם איך אתם יכולים לקחת את זה כהזדמנות לקדם את היחסים שלכם או הפרויקט המשותף עליו אתם עובדים. בהקלטה גם סיפור משעשע משלי.

להשפיע על המציאות כולה

למה השתתפתי במצעד הגאווה בחיפה? לא אישית עבורי. יש לי מספיק בטחון עצמי להתמודד עם מצבים. גם לילדים הפרטיים שלי יש. אנחנו חיים בתוך חברה, ואני רוצה שהחברה שלנו תהווה בית לכולם. אני לא רוצה שרק מי שיש לו משאבים אישיים מספיקים יוכל להסתדר. אני רוצה שכולם יוכלו לא רק להסתדר אלא לשגשג, ולתת לחברה את המתנות שלהם. אנחנו צריכים את המתנות של כולם. כולם כולל כולם. אדם הוא חיה חברתית. כל צעד שנעשה לשינוי לטובה של החברה שלנו, ישפיע גם עלינו אישית וגם על הרבה מאוד אנשים. וזה נכון בהרבה סקלות. גם קטנות. במקום העבודה, בגן של הילד, בשכונה, בבניין, במשפחה המורחבת והגרעינית. באיזה כוון אתם יכולים לעשות משהו לטובת מה שקורה סביבכם? נ.ב. השתדלתי לחייך בתמונה, אבל דמעתי מהתרגשות על השמחה, על מספר האנשים, על המגוון, על השינוי שקורה.

לשים אדם קרוב אחרון

אם אתם נוטים להענות לציפיות חיצונית - צרכים ובקשות של אחרים - יותר מאשר לציפיות הפנימיות שלכם, למה שאתם צריכים ורוצים - אתם שמים את עצמכם אחרונים. יש עוד משהו שאולי אתם עושים, שקשור ליחסים: "מצמידים אליכם" אדם קרוב כלשהו (בן זוג, ילד), ומתייחסים לצרכים שלו כמו לשלכם. כלומר, שמים גם אותו אחרון. אכפת לכם מאוד מאחרים, אבל הוא כל כך קרוב שהוא כבר לא נתפס כ"אחרים". אולי אתם שמים צרכים של אנשים פחות חשובים לכם לפני הצרכים של בן הזוג או הילד שלכם. זו תופעה עמוקה, אין טיפים לצאת ממנה מיד, אבל שווה: ⭐ להתחיל לשים לב לזה, ⭐ לקחת נשימה כשאתם מבחינים בדוגמה כזו שקורית, ⭐ להיות אמפתיים לעצמכם - זה עמוק, ⭐ ולחפש צעדים קטנים קדימה שתוכלו לעשות. יתכן שאדם קרוב עושה את זה איתכם. שווה להתחיל להכיר בכך ולדבר על זה.
ילד לבוש כגיבור על
ילד לבוש כגיבור על

מה שאתה מחליט זה טוב, ילד

"מה שאתה מחליט זה טוב, ינגלע" סבתא של לקוח היתה אומרת. "מה שאתה מחליט זה טוב, ילד". משפט מדהים, מכמה בחינות: ⭐ לחזק בחירה של אדם מחזקת אותו. את הבטחון שלו. את הערך העצמי שלו. את הקשר שלו עם עצמו ועם הרצון שלו. רצון חזק זה כוח. ⭐ לחזק בחירה של אדם מחזק את הקשר. ⭐ בהמון מצבים בחיים, לעשות בחירה ולעמוד מאחוריה - לפחות לזמן מסוים - יביא הרבה יותר התקדמות מאשר לא לבחור. ⭐ הרבה פעמים לחזק בחירה של אדם יכול אפילו להביא לכך שישנה את דעתו לכוון יותר מיטיב. מתוך תחושת כוח פנימי ובהירות. אני בעד לחזק בחירה של אחרים - ילדים למשל - אפילו אם זה לגמרי לא אפשרי. אדם לא יכול לקבל את מה שהוא רוצה (למשל, אנחנו לא מרשים), ובכל זאת, אנחנו עומדים בצד שלו ומכירים, משקפים ומחזקים את הרצון שלו. לא מדובר בפזיזות ובהתנתקות מהמציאות - אם יש 0 אנשים בעולם שתומכים בבחירה שלכם, שווה לבדוק את זה. אבל בד"כ, מה שאתם מחליטים זה טוב.

5 דקות ביום

הן כל מה שאתם צריכים כדי לקדם כמעט כל נושא בחייכם. לא הצלחתי לנגן קטע בשיר, והמורה אמר לי: תנגני את הקטע הזה 5 דקות ביום. מצליחה או לא מצליחה. לכל תחום אתם יכולים למצוא תרגיל כזה. פשוט, ברור, לא השגי, לא שיפוטי לעצמכם. 5 דקות ביום, ברוב הימים. מה זה יהיה? מה אתם יכולים לעשות 5 דקות ביום (אפשר לשים טיימר)? ⭐ לסדר את המגירות שלכם? ⭐ להתכרבל במיטה עם בן זוג או ילד? ⭐ למחוק מיילים? ⭐ סרטון כושר? ⭐ מדיטציה/ פוקוסינג? ⭐ סדר ברשימת המשימות שלכם? לגמרי אפשרי. ספרו לי, אשמח לשמוע.

מה לעשות עם געגוע וקנאה

געגוע וקנאה. שמתם לב לקשר ביניהם? בשניהם יש לנו כמיהה לדבר שלא קיים במציאות שלנו. אולי היה קיים בעבר והיום לא, אולי מעולם לא. אנחנו חולמים ומפנטזים על המכונית של השכן, הדוקטורט של בת הדודה או על החיבוק של בן הזוג שכבר לא איתנו ואולי מעולם לא היה. המצב נדמה כחסר תקווה - אנחנו רוצים משהו שאין. אבל יש כוון אחר. היום התגעגעתי לחבר הקודם שלי ופתאום שאלתי את עצמי - למה את מתגעגעת בעצם? זה כבר לא קשור אליו. אם היתי פוגשת אותו זה לא היה טוב בכלל. הגעגוע הוא לחוויה שהיתה. לתחושות שהרגשתי. חוויה היא משהו שאפשר ליצור בהרבה תנאים, מהרבה כוונים, ובהרבה דרכים. ⭐ שאלו את עצמכם - במה אתם מקנאים/מתגעגעים? לאיזו חוויה? ואז יש הרבה שאלות אחרות לשאול, כמו איך אתם מתחילים את השינוי בחייכם שיקח אתכם לשם?

להשפיע על סביבת העבודה

איך אנחנו בכלל יכולים להתקדם בתור חברה? כל כך הרבה בעיות נראות תקועות לגמרי... הצעדים הבאים, המשמעותיים שלנו יגיעו משיתוף קבוצות נוספות בחשיבה, ביצירה, בעשיה. קבוצות שלא באמת היו שותפות אמיתיות עד היום. כמו נשים. בידיים של מי נמצא הכוח לשנות? ⭐ כולנו - ע"י תמיכה במנהיגים, ובסביבה הקרובה שלנו. ⭐ חלקנו - בצורה מאוד משמעותית במקום העבודה. למשל, נשים וגברים בתפקידים ברמות ביניים ועד בכירים - משפיעים, ויכולים לשנות סביבות עבודה שלמות. אם יסכימו לקחת על עצמם את העבודה הזו. מעבר לתפקיד המקצועי הקונקרטי, יש פה עבודה של קואצ'. סבלני ומקבל קצב של תהליכים, חותר קדימה בהתמדה, ומתעקש נקודתית מדי פעם. אין שינוי נטול מחיר - אבל אנחנו זקוקים לשינוי. ממש. מאחלת אותו לכולנו. אישית, מקצועית ובמדינה.
כל הפוסטים בבלוג נטענו