מיקרובלוג

להשפיע על סביבת העבודה

איך אנחנו בכלל יכולים להתקדם בתור חברה? כל כך הרבה בעיות נראות תקועות לגמרי... הצעדים הבאים, המשמעותיים שלנו יגיעו משיתוף קבוצות נוספות בחשיבה, ביצירה, בעשיה. קבוצות שלא באמת היו שותפות אמיתיות עד היום. כמו נשים. בידיים של מי נמצא הכוח לשנות? ⭐ כולנו - ע"י תמיכה במנהיגים, ובסביבה הקרובה שלנו. ⭐ חלקנו - בצורה מאוד משמעותית במקום העבודה. למשל, נשים וגברים בתפקידים ברמות ביניים ועד בכירים - משפיעים, ויכולים לשנות סביבות עבודה שלמות. אם יסכימו לקחת על עצמם את העבודה הזו. מעבר לתפקיד המקצועי הקונקרטי, יש פה עבודה של קואצ'. סבלני ומקבל קצב של תהליכים, חותר קדימה בהתמדה, ומתעקש נקודתית מדי פעם. אין שינוי נטול מחיר - אבל אנחנו זקוקים לשינוי. ממש. מאחלת אותו לכולנו. אישית, מקצועית ובמדינה.

לתת תור לשני הצדדים

האם אתם נוטים יותר להקשיב או יותר לדבר? אולי קל לכם יותר לדבר. טבעי, זורם. אתם צריכים לעצור מדי פעם ולשאול את השני: ⭐ מה שלומך עם כל זה? ⭐ האם יש לך משהו להגיד על זה? ⭐ האם יש משהו שניסית לומר ולא שמעתי? אולי קל לכם יותר להקשיב. פחות נוח לכם לדבר, ואנשים גם התרגלו לא תמיד לתת לכם תור. אתם צריכים לעצור מדי פעם ולומר: ⭐ יש לי משהו להגיד על זה. ⭐ יש לי משהו שקשה לי להגיד לך. ⭐ יש לי משהו שלא הצלחתי להעביר. בכל יחסים ובכל אינטרקציה העבודה שלנו היא ששני הצדדים ישמעו. כל אחד צריך תור מספיק ומספק. זה מחזק את הבסיס של היחסים ומאפשר צמיחה יחד.

לזהות טראומה ביומיום

אם קורה אירוע שגדול על המשאבים שלנו, שאנחנו בקושי יכולים להכיל - נוצרת טראומה. לא בהכרח גדולה - יכולה להיות קטנה או בינונית. נפילה על הרצפה היא טראומה. גם אם לא שברתם כלום, אזור הפגיעה יכאב לזמן מסוים. התנהגות פוגעת של בוס או אפילו אדם ברחוב יכולה ליצור טראומה. בתוך זוגיות או הורות - כמובן. דברים חמורים שקרו וקורים במדינה שלנו - יכולים ליצור לאנשים שונים טראומות ענקיות. מה עושים? כל מגע חמים, פיזי או רגשי - עוזר. כל בילוי עם חברים, חיבוק, יציאה לטבע, עזרה לאדם אחר, לספר על מה שקרה, להרגיש את הרגשות (במידה שיכולים) - עוזרת. וגם להבין שאנחנו צריכים להמשיך עם פעולות הריפוי לאיזה זמן. בהתאם למה שקרה לנו, לתגובה הפנימית שלנו. לא בהתאם למה שמישהו אחר חושב על העניין. טראומה היא לא רציונלית. עוד על זה בהקלטה. והנה סרטון עם מבט יותר רחב על מערכת העצבים שלנו, איך נוצרת טראומה ומה עוזר. https://www.youtube.com/watch?v=ZdIQRxwT1I0&ab_channel=TheTraumaFoundation

למה לא מצליחים להחזיק קשר

אם אתם לא מצליחים להשאר ביחסים מעבר לכמה שבועות או חודשים - יכול להיות שאתם לא מצליחים לעבור מחסום שתמיד מגיע: מחסום הכאב. מתישהו יחסים הם לא רק נעימות, כיף, משיכה וסקרנות. הם מגיעים למשוך טריגרים כואבים מהילדות. זה כואב, אבל זו ההתחלה של הריפוי שהם יכולים להביא לחיינו. אותו דבר אם נקלעתם למשבר ביחסים ארוכים, ואתם לא מצליחים לצאת ממנו. יש כאן מחסום כאב שתצטרכו לעבור, לפני שתוכלו לחזור לתחושות הטובות. עוד כמה מילים בהקלטה. מוכנים לגדול?

הבעיה עם משחקי מחשב

משחקי מחשב נותנים קצת ממה שאנחנו כל כך רוצים בחיים. תחושה של התקדמות, הערכה למאמצים שלנו, הישגים, בהירות על מה צריך לעשות ואיך, הנאה משיפור היכולות שלנו. הבעיה היא שהם נותנים לנו את זה רק קצת, ובשטחים שלא חשובים לנו באמת. בגלל זה הם ממכרים. נותנים משהו, אבל לא מספיק. אנחנו ממשיכים לרצות עוד ועוד. כל התמכרות היא להיות כמו אוגר שרץ על הגלגל. מה עושים? אי אפשר להמשיך לרוץ על הגלגל ולקוות להגיע למקום אחר. אם זה היה עובד, כבר הינו מגיעים. אם אנחנו רוצים שינוי, נאלץ לרדת מהגלגל - המשחקים - וזה יכאב. נצטרך להתמודד עם הכאב הזה וכל הכאבים האחרים שהוא מעלה. זמן ריק מעלה לפני השטח כאב. ואז יתפנה מרחב. פנימי וחיצוני. למשהו חדש בחיינו. כוון יותר אותנטי. עם יותר. יותר חיבור , יותר עניין, יותר סיפוק.

מה זה להתעדכן במצב?

כדי לדעת מה המצב, ולא להיות מנותקים, צריך לצפות בחדשות. האמנם כך נבין את המצב? אולי כך נקבל חתיכות מידע חלקיות, מוטות, שנבחרו בכוונה כדי לעצב את תפיסת העולם שלנו כך שאנשים מסוימים יצברו עוד ועוד כוח? כמה הצעות אלטרנטיביות להבין מה המצב: ⭐ לקרוא באתרי חדשות עצמאיים, שממומנים ע"י גולשים, כגון "שקוף", ⭐ להכנס לקבוצות אחרות לגמרי בפייסבוק, איפה שמדברים אנשים מאוד שונים מכם, ⭐ לדבר עם אנשים בקבוצות מאוד שונות. אולי יש לכם שכנים, אנשים שעובדים איתכם או שאתם פוגשים ביומיום - אפשר להכנס איתם לשיחות אמיתיות, סקרניות. ⭐ לקרוא ספרים או להאזין לפודקאסטים שמנתחים לעומק את מה שקורה, גם אם הם מעט פחות מיידיים. מכל הלב - סגרו את הטלויזיה. זו לא הדרך להבין ולשפר את המצב.

להיות חלק מהפתרון

אין נייטרליות בעולם. אתה צריך להיות חלק מהפתרון, או שאתה הופך לחלק מהבעיה.
משפט כואב של אלריג' קליוור, פעיל פוליטי לטובת זכויות השחורים בארה"ב, במאה הקודמת. זה רלוונטי לפעולות היומיומיות שלנו. אם אנחנו פועלים לטווח קצר, אנחנו מחמירים את הבעיות שלנו. כן, יש בעיות דחופות, כן, נראה שאין ברירה אלא לפתור אותן, ובכל זאת - אם אנחנו פועלים כך - אנחנו לא פותרים את הבעיות האמיתיות שלנו, ובכך מחמירים אותן. לפעמים אנחנו צריכים להתאפק. להמנע. להיות ממושמעים ולא להשתמש בפתרונות קצרי הטווח הרגילים שלנו. הם אלו שיוצרים את המצב הגרוע כולו. במרווח שנוצר - כשאנחנו לא עוסקים בפעולות קצרות טווח - מתפנים משאבים לפתור את הבעיות שלנו מהשורש. בימים כתיקונם היתי מדברת על לצפות בסדרות כל ערב, לשתות אלכוהול כל יום, לצחצח שיניים עם ג'וינט - בתור פתרונות קצרי טווח שמעמיקים את המלכודות שלנו בחיים. בימים האלה שלנו יש כנראה דברים יותר גדולים שאנחנו צריכים להפסיק ולהתחיל לעשות.

שתי שאלות לשאול במצב דרמטי

במצב דרמטי כמו המלחמה עכשיו, אפשר לשאול את עצמנו שתי שאלות: ⭐ באיזה גודל מצוקה אני נמצא? ⭐ מה אני יכול ומוכן לעשות לטובת אחרים, או מה התפקיד שלי עכשיו? אם אתם במצוקה ממש גדולה, התפקיד היחיד שלכם הוא לחפש תמיכה והרגעה. האם אתם צריכים לנסוע לאנשהו? להיות עם אנשים אהובים? לדבר בטלפון? להתפלל או לעשות מדיטציה/פוקוסינג? לבקש חיבוק או עיסוי? אם אתם במצוקה לא גדולה מדי, אפשר הפוך - לפגוש את המצוקה, לא לברוח, לא מיד להרגיע - כדי להבין משהו לגבי עצמכם. להתבונן במה שקורה איתכם. מה עולה לפני השטח? כעס, חוסר אונים, תסכול, דאגה? למה זה קשור? אולי גם לאירוע לא מעובד בעבר? במקום לעשות בינג' חדשות/סדרות, לצאת להליכה אם אפשר, או לשבת ולהסתכל מהחלון ולשים לב מה קורה איתכם. אולי לשבת ולכתוב בצורה חופשית מחשבות, זכרונות, רגשות. לפנות למטפל או למאמן שלכם ולנסות להבין איתו מה מגיע אצלכם עכשיו. זה חשוב. האירועים הם טריגרים - רוב המצוקות שלנו פנימיות. וגם, מה אתם מוכנים לעשות לטובת אחרים? מי סביבכם צריך תמיכה, עזרה? האם אתם מוכנים לארח משפחה? דבר אחר? מאחלת ימים טובים הרבה יותר לכולנו.

רוב ההתמודדות היא רגשית

ההתמודדות של רובנו עם האירועים שקורים כרגע בארצנו, ובכלל בעולם - היא רגשית ברובה. לא פיזית. מה עושים עם רגשות של כאב, פחד, כעס, תסכול? רובנו שואפים לסלק אותם הכי מהר שאפשר, ולחזור לרגשות של שמחה, בטחון וחופש. הסילוק הזה לא עובד. להיפך, עדיף להתיחס לרגשות כמו למטוטלת, שנעשה בטבעיות בין הכובד לקלות. ככל שנאפשר לה לנוע בחופשיות לעבר הכאב - היא גם תחזור בחזרה לעבר הקלות. מצרפת סרטון עם הסבר על הגישה הזו, ובפנים יש גם לינק לתרגול מוקלט של 10 דקות שאפשר לתרגל. מתאים גם למתבגרים.

המפגש עם מה שכבר לא יהיה

שיר של אבי דן תדמור. על המפגש שמתחיל אצל כולנו בגיל מסוים - המפגש עם האיבוד. עם הלא-יהיה. היה ונגמר, או לא יהיה בכלל. ילד קטן אומר שהוא יהיה כבאי, או אסטרונאוט, שיהיו לו 10 ילדים או שיגור בטירה. בגיל 20 עדיין האופק נראה פתוח לחלוטין, שכל דבר אפשרי. בהמשך אנחנו בוחרים הזדמנויות מסוימות ומוותרים על אחרות. על חלקן - מבלי משים. היו שלא רצינו - ומתחרטים. היו שהיינו בטוחים שיקרו - ולא קרו. גם מהנסיון שלי, זה קורה איפשהו בעשור ה-40: מסתכלים למציאות ישר בעיניים. מה יש, מה אין. מה עושים עם רגשות? פוגשים אותם. נותנים להם להגיע, כמו גל. כמו מים. לזרום, לזוז. אי אפשר ולא כדאי לעצור אותם. כשקראתי עכשיו שוב את השיר הזה של אבי, הלכתי ישר למיטה לבכות כמה דקות. לשקוע לתוך הכאב הזה. לסמוך על עצמי, שאצא ממנו שטופה, ושלמה יותר עם עצמי ועם החיים. תודה, אבא, על עוד טיפת ריפוי.

איך להתייחס לאינטרקציה התחלתית

נוצרת אינטרקציה עם אדם אחר, והיא עדיין מינימלית. אנחנו רוצים משהו ממנו - להכיר אותו לדייט, להציע את השירות שלנו, אולי בקשה בעבודה - ורק התחלנו לתקשר. בהתחלה הרצון שלו להיות מעורבים איתנו נמוך. זה הגיוני. פה אנחנו עלולים להסתבך ולהעלב, וכאן למדתי ממתיו האסי להפריד בין שני מושגים שונים: ההשקעה שלנו, והאנרגיה שלנו. ⭐ ההשקעה שלנו בהתחלה צריכה להיות נמוכה. יותר מזה עוד לא מתאים לאיפה שהשני עומד. ⭐ אבל האנרגיה שלנו יכולה להיות חיובית - תמיד. הלך הרוח, הטון, החיוך, המילים. הסמיילים בוואטסאפ. אם מישהו מכם פנה אלי פעם להתעניין באימון ולא התחיל - חוויתם את זה. אני לא אעשה שיחה של שעה שלמה בטלפון לנסות להסביר ולשכנע. לא אנסה לענות על כל חשש אפשרי. למה? כי זה לא היה עובד, עוד לא הייתם במקום המתאים. אני היתי מתבעסת וגם אתם לא היתם יוצאים נשכרים. ומצד שני, בטוח קיבלתם רק תקשורת חיובית. התייחסתי למה שאמרתם, הפניתי לחומרים ספציפיים שלי כדי לנסות לענות על שאלות, אמרתי שאני כאן ותמיד אשמח לשמוע מכם אם כשיתאים - מחר או בעוד שנה, וכך הלאה. ואגב, אם כן התחלתם לעבוד איתי - קיבלתם אותה תקשורת. השקעה לא גבוהה מדי, ותקשורת חיובית. זו ההצעה שלי אליכם בכל מצב התחלתי.

חוזקה יוצרת תקרת זכוכית

הקלף החזק שלכם - החוזקה, התכונה הטבעית שלכם, מה שיכולים לסמוך עליכם אליו - הוא גם מה שעוצר אתכם. מציב תקרת זכוכית מעל לראשכם. מנהלת די בכירה היא "משכינת שלום". תמיד משרה הרמוניה סביבה, שיתוף פעולה, נעימות. אנשים אוהבים אותה והיא עושה עבודה מעולה. זו חוזקה. שהיא נהנית ממנה ומפרנסת אותה. אבל היא לא יכולה לקבל תפקיד יותר בכיר עם שכר כפול, אם היא נשארת משכינת שלום. עבור כך היא צריכה לצאת (אפילו לזמן מסוים) מהאזור החוזקה הזה - לאזור פחות נוח ומוכר עבורה, של ניהול מו"מ רציני עם המנכ"ל. ומה איתכם? באיזה תחום אתם נעצרים או שואפים להתקדם יותר? שם יש חוזקה שעוצרת אתכם.

איך להתייחס לחלומות?

האם הם נבואיים? אני מאמינה שלא. הם גם לא מידע אקראי שעובר במוח, כמו שחשבתי פעם. חלום מביא לפני השטח קול פנימי שיש לנו. מעלה לתודעה רגש או מחשבה, שאולי לא היו מודעים. מה לעשות עם חלומות? 1️⃣ הצעה ראשונה - לא לפתוח את הטלפון ברגע שמתעוררים. גם אם אתם מכבים התראה - אל תכנסו מיד לוואטסאפים ולמיילים. תנו כמה דקות לעצמכם לשחזר חלום, במיוחד אם אתם קמים איתו. 2️⃣ שנית - הקשיבו. מה זה שמגיע? פחד? דאגה? רצון? טראומה מהעבר שחוזרת? נסו להתייחס לזה כאילו שילד שלכם או חבר טוב משתף אתכם. אתם קודם כל מקשיבים. 3️⃣ ואז, בדקו האם צריך לעשות עם זה משהו: ✔️ אם יש לכם קואצ' או מטפל, אולי מתאים לשתף אותם ולעבד את זה, במיוחד אם החלום חזק ובטח אם הוא חוזר על עצמו או קשור לטראומה. ✔️ אולי הגיע הזמן לעשות צעד פרקטי שיעזור. ✔️ ואולי פשוט להמשיך להקשיב לעצמכם, ולראות מה עוד יגיע בנושא הזה בהמשך.
תינוקת בוכה
תינוקת בוכה

מה יוצא מכאב

ברגעי כאב כל מה שאנחנו רוצים הוא לברוח. לא להרגיש. לסלק את הכאב מאיתנו. קשה לזכור ברגעים האלה, שהיכולת שלנו להכיל כאב קשורה קשר הדוק ליכולת שלנו לחוות שמחה, עונג, חיבור וחופש. הדבר הבריא והמקדם לעשות עם כאב הוא - לפגוש אותו. בכל עוצמתו. פמה צ'ודרון מלמדת בספרה "כשהדברים מתפרקים" מדיטציה בשם טונגלן. בהקלטה נתתי הדרכה איך לתרגל את המדיטציה. אפשר גם להרביץ לכריות, לבכות, לצעוק, לצייר או לנגן את הכאב. כל דבר שיעזור לנו לחוות אותו. משם יגיעו תובנות ושחרור.

מתי לא יכולים להקשיב

אם אתם רוצים להיות מקשיבים מעולים, כאלה שההקשבה שלכם בונה את האדם השני ואת הקשר, אתם צריכים: 1️⃣ לדעת מתי אתם לא יכולים להקשיב. מתי אתם מוצפים או עייפים מדי, מתי אתם כבר לא יכולים להשאר נקיים. 2️⃣ לתקשר את זה. "אני ממש מצטערת, אבל אני צריכה הפסקה מהשיחה". "אני ממש מצטער, אבל אני לא יכול להקשיב לך עכשיו". 3️⃣ לחזור אל אותו אדם, כשאתם יכולים להקשיב ולשמוע. "עכשיו אני איתך, ויכולה להקשיב". הקשבה מהלב היא מתנה אדירה, אבל אנחנו יכולים לתת אותה רק בחלק מהזמן.

לאסוף יחד זרם משימות נכנס

זמינות לתקשורת רציפה יוצרת זרם מתמיד של משימות נכנסות. כל היום משימות קטנות מגיעות אלינו. התרגלנו לזה, והרבה מהזמן שלנו מנוצל כך. עבורי, קניתי טלפון חדש והתחלתי לסגור את הטלפון הרגיל בסופ"ש - כדי ליצור זמנים של ניתוק. ביום ראשון בבוקר מחכות לי לא מעט הודעות (נעימות!) להתייחס אליהן, ושם חיכתה לי גם הפתעה: כשטיפלתי בכל המשימות הללו יחד, זה קרה תיק-תק. רבע שעה, חצי שעה אם אלו דברים גדולים. לעומת סופ"ש שלם שהיה יכול להיות "מכוסה" עם זה. מה איתכם? יכולים לחסום תקשורת לזמנים מסוימים ולטפל בהרבה משימות דומות יחד?

עצות ודיעות של אחרים – להקשיב?

עצות ודיעות של אחרים, להקשיב או לא להקשיב? סתירה בלתי פתירה - אנחנו צריכים להקשיב וגם להקשיב. בכל זאת, שווה לזכור כמה נקודות: ✖️ אם אנשים לגמרי לא עומדים ולא יכולים לעמוד בנעליים שלכם, כנראה שלא להקשיב. ✔️ אם יש קונסנזוס מלא סביבכם, כדאי להקשיב. ✔️ יש אנשים שההסטוריה כבר הוכיחה שהם נותנים להם עצות טובות. להקשיב. ותמיד עם קורט מלח - לשני הכוונים.

להסכים להיות במו”מ

מה מו"מ דורש? להסכים להיות במו"מ. שזה השלב שהכי קשה לרובנו. אנחנו מנסים לא להיות שם. אבל אי אפשר לא להיות במו"מ, אם הוא כבר נוצר. אפשר להתעלם ממנו, מה שיתן תוצאה גרועה - או לקבל אותו, ולפעול. להסכים לשחק. וכך בכל סיטואציה מאתגרת אחרת. חיפוש זוגיות, שלב ראשון בעבודה חדשה, משבר אישי. אי אפשר לבטל את הסיטואציה. הכוון הפוך: לקבל. להסכים. במידה מסוימת - להכנע. ומשם לפעול.

כמה שנים לוקח להרוויח מיליון ש”ח

שני לקוחות שלי הרוויחו מיליון ש"ח בחודש אחד, כל אחד. כמה שנים אתם חושבים שהם עבדו על זה? אחד - 15 שנה. השני היה זריז - 10 שנים. האם יש משהו שאתם מוכנים להשקיע בו 10-15 שנים ללא תוצאות רבות? לא כי אתם חייבים. זו בחירה. באותו נושא, שוחחתי עם לקוחה, שהוציאה פרסום אחד - ואף אחד לא הגיב. שאלתי אותה כמה פוסטים לדעתה יש לי באתר. היא ניחשה - 50. מה אתם חושבים? תשובה בהקלטה.

על מה שווה להוציא כסף?

על מה נכון לכם להוציא כסף? איך לשפוט? שאלו את עצמכם מה הקריטריון שלכם. עבורי מה שנכון להוציא עליו הוא מה שיוצר אנרגיה, תנועה והתקדמות. שזה בעיקר ציוד והכשרה: ⭐ ציוד ספורט, חוגים ⭐ ציוד שעוזר לעבודה שלי, נוכחית או פרויקט עתידי ⭐ ספרים, קורסים וסדנאות שיפתחו אותי ⭐ עזרה בביצוע בפרויקטים, עזרה שתקצר זמנים או תשפר איכות ומה עבורכם? נ.ב. לגבי הכשרה - שווה לוודא שאין לכם התמכרות ללמידה, כי אז יתכן שזו דווקא הוצאה מעכבת עבורכם. לכם אולי נכון להעדיף עזרה בביצוע.
כל הפוסטים בבלוג נטענו