זריקת אנרגיה יומית בוואטסאפ

יכולת שנפגעת מיחסים לא טובים

אם גדלתם בתוך יחסים שבהם לא הקשיבו לכם, כנראה שלא למדתם לדבר על היחסים. ניסיתם להתמודד עם מה שקורה בלי לדבר על מה שקורה. כמובן - לא היה טעם לדבר על מה שקורה. לא היו מקשיבים לכם. לקוחה נקלעה לשיחה לא נעימה עם בן זוג חדש:
- הוא: בואי נצא לטייל בלילה - היא: אני לא רוצה - כדאי, יפה בחוץ - אני לא רוצה - אבל אני רוצה - אני לא רוצה
וכך הלאה שוב ושוב. לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה. מה שהיא לומדת עכשיו זה לעצור. לדבר על מה שקורה:
- אני מרגישה שאתה לא שם לב שאני לא רוצה
עד היום אף אחד לא היה מקשיב לה אם היתה אומרת כזה דבר. היום כן. וזו הלמידה החדשה. האם למדתם לדבר על מה שקורה ביחסים? לעצור, לקחת צעד אחורה ולנהל שיחה יותר רחבה ועמוקה?

על מה שווה להוציא כסף?

על מה נכון לכם להוציא כסף? איך לשפוט? שאלו את עצמכם מה הקריטריון שלכם. עבורי מה שנכון להוציא עליו הוא מה שיוצר אנרגיה, תנועה והתקדמות. שזה בעיקר ציוד והכשרה: ⭐ ציוד ספורט, חוגים ⭐ ציוד שעוזר לעבודה שלי, נוכחית או פרויקט עתידי ⭐ ספרים, קורסים וסדנאות שיפתחו אותי ⭐ עזרה בביצוע בפרויקטים, עזרה שתקצר זמנים או תשפר איכות ומה עבורכם? נ.ב. לגבי הכשרה - שווה לוודא שאין לכם התמכרות ללמידה, כי אז יתכן שזו דווקא הוצאה מעכבת עבורכם. לכם אולי נכון להעדיף עזרה בביצוע.

איך להלחם בגילנות, גזענות ושוביניזם אצלנו

תופעות של גזענות, שוביניזם, גילנות - הן הטיות פסיכולוגיות שיש לכולנו, ברמות אלו ואחרות. הדרך היחידה לשנות את ההטיות האלה אצלנו, בצורה אמיתית ולא מהשפה ולחוץ: להיות חשופים בצורה יומיומית לאנשים מהקבוצה השניה. ספציפית לגבי גילנות, להיות חשופים ובקשרים משמעותיים עם אנשים בגילאים שונים מאוד משלכם. אישית זה כך עבורי, כי מגיל צעיר התחלתי את ההכשרה שלי בנושאים של התפתחות אישית וזה היה עם אנשים מבוגרים ממני בהרבה. עד היום קולגות ולקוחות שלי הם בגילאים מאוד מגוונים. זה עזר לי להכיר, להבין, לכבד, להעריך ולקבל את כל השלבים והגילאים השונים בחיים. מה איתכם? באיזו צורה אתם יכולים ליצור או להעמיק קשרים עם אנשים בגילאים מאוד שונים משלכם? זה קשור ליום השואה מחר, כי עוד יש סביבנו אנשים שחיו בתקופה הזו ואפשר ללמוד מהם המון. נ.ב. אם אתם רוצים לדעת איך בודקים גזענות, יש על זה פרק מרתק בספר של מלקולם גלדוול "דוד וגוליית".

“אני רוצה שאבא שלי יתגאה בי”

ואי אפשר. אבא לא בין החיים, או לא בקשר איתנו, או שמהסיבות שלו - פשוט לא יכול. אולי ההורה, בן הזוג, בוס, ילד - פשוט לא יכול. להיות גאה בנו, להבין אותנו, להכיר בפגיעות שפגע בנו, להכיר בעצמאות שלנו או צורך עמוק אחר שלנו. מה עושים? ❤️ מעבדים את הכאב הזה. הוא עצום, וקריטי להשקיע מספיק משאבים לעבד אותו. ❤️ להבין האם מידה מסוימת של זה כן ניתנת להשגה ביחסים שלכם. ❤️ להבין ממי כן. איפה כן אפשר לספק את הצרכים העמוקים האלה שלכם. עזרה מקצועית תעזור בכל שלושת השלבים.

אזור האגו-אות

יש "אזור נוחות" ויש "אזור אגו-אות", שבו האגו שלנו נינוח. אזור שבו מה שאנחנו עושים נראה טוב, שבו אנחנו יכולים להשתמש בכישורים שכבר צברנו, בהשכלה, בכסף, בהוכחה החברתית שלנו. בהרבה תחומים חדשים בהם תרצו להתפתח, או לעלות רמה בתחומים קיימים, תצטרכו לצאת מ"אזור האגו-אות".

להיות בראש של תרגול

להיות בראש של תרגול הוא משהו שלומדים מספורט, נגינה, לימוד שפה חדשה, או כל מיומנות נרכשת אחרת. עיסוקים כאלה מלמדים אותנו: ⭐ צניעות. אי אפשר להשיג הכל בבת אחת. ⭐ רוגע. אין סטרס להשיג לעשות הכל מעולה עכשיו - זה בלתי אפשרי. ⭐ העבודה שלנו היא לתרגל וזהו. ⭐ אין טעם להשוות את עצמנו לאחרים שתרגלו יותר. ⭐ כמה מאמן/מנטור יכול לקדם אותנו. האם מתאים שתקחו על עצמכם לימוד של מיומנות חדשה? או ישנה? או, בתחומים הקיימים בחייכם: האתם אתם יכולים להיות יותר בראש של תרגול? בכל תרגול יש גם חלק של מנוחה. הכרחי, עוזר נגד פגיעה ושחיקה וגם עוזר להתקדם. אני יוצאת לחופשה עד אחרי החג. ומאחלת לכולנו - חג נהדר מלא בשמחה, מנוחה, קרבה ותרגול של מה שחשוב לכם.

לתמוך במשחק שונה משלכם

המהות של יחסים היא תמיכה. תמיכה באדם השני ללכת בכוון שלו. בכוון שחשוב לו והוא רוצה. לא בכוון שלכם נראה, בהכרח. אני אישית שמחה מאוד עם החיסונים לקורונה וחושבת שזו פריצת דרך מדעית חשובה, שסוללת לנו את הדרך החוצה מ(לפחות חלק) מה"ברוך" שנכנסנו אליו. יש לי לקוחה שמבחינתה מה שיש פה זה פשיזם, והיא צריכה לעזוב את המדינה במהירות. אני קואצ', המהות שלי היא אותה מהות מרכזית של יחסים - תמיכה. אני תומכת בה למטרה שלה. האם אתם יכולים להעלות רמה ביכולת התמיכה שלכם? וגם, לבקש את התמיכה שאתם צריכים - גם אם המשחק שלכם לא חשוב לאחר באותה המידה?

למצוא בעיה מספיק גדולה

אם אתה רוצה להיות מאושר, תמצא לך בעיה גדולה יותר
מהטמה גנדי. אם אין לכם אנרגיה, ואתם סובלים מדחיינות ועצלנות - יכול להיות שהמשחקים שלכם בחיים קטנים מדי. אתם כמו יונקים גדולים בגן חיות, שנכנסים לדכאון קליני ומקבלים פרוזק. הביולוגיה והפסיכולוגיה שלהם לא מיועדת לרבוץ בשמש כל היום ולקבל סטייקים מוכנים. הם בנויים לצוד. לשחק, להצליח ולהכשל. גם אנחנו. מה יהווה משחק גדול יותר עבורכם? ידליק אתכם יותר וגם יפחיד קצת? ומה יתמוך בכם לצאת לדרך?

תוכניות לא ריאליות: הרגל גרוע

הרגל גרוע: להגיד לעצמכם שתעשו דברים שבטוח לא תעשו. מספיק עם זה! תוכניות לא ריאליות: 👈 נותנות תחושת סיפוק מזויפת שאתם מתקדמים, 👈 משאירות אתכם ללא תוכנית, 👈 ונגמרות בהלקאה עצמית. לא כדאי להגיד לעצמכם: ❌ שתקומו ב - 5 בבוקר לריצה/מדיטציה, אם אתם טיפוסי לילה ולא היתה אף תקופה בחיים שקמתם מוקדם. ❌ שתשבו בערב ותלמדו חומר מקצועי, או תתכננו את יום המחר, אם אתם טיפוסי בוקר ולא מתפקדים בלילה בכלל, או אם יש לכם ילדים קטנים ואתם לא ישנים טוב בלילה. ❌ שהדבר שאתם לא מצליחים לעשות הוא הדרך היחידה להתקדם. אנחנו צריכים לנווט בתוך המציאות. החיצונית, וגם הפנימית: היכולות, הנטיות והתשוקה שלנו. אם יש משהו שאתם חושבים שאתם חייבים לעשות כדי להצליח, ולא עושים - חפשו ומצאו אנשים מצליחים שלא עושים את זה בכלל. הם יראו לכם כוון אחר.

להיות עם שתי רגליים בתוך היחסים

יחסים רומנטיים משחזרים את ההתקשרות שהיתה לנו עם ההורים ודמויות מרכזיות. לכן הם כל כך חשובים לנו. סו ג'ונסון אומרת שבהתקשרות טובה ובטוחה אנחנו צריכים שמישהו יהיה איתנו ARE: ❤️ זמין - Available ❤️ נענה - Responsive ❤️ מעורב - Engaging ג'ון גוטמן אומר שמחויבות - להיות עם שתי רגליים בתוך הקשר - זה להגיד משפט כזה: Baby, when you are upset, the whole world stops and I listen to you. אהובתי, כשמשהו כואב לך, כל העולם עוצר ואני מקשיב לך. די דומה. אני זמין אליך, אני נענה לצורך החשוב שלך, ואני מעורב איתך - לשים לב לצורך, להגיב ולהקשיב. שאלו את עצמכם: ❤️ האם אתם מספקים את זה בקשרים שלכם? ❤️ האם אתם יכולים להיות כך יותר? ❤️ האם אחרים ככה איתכם? ❤️ אם לא, או לא מספיק, איך אתם יוצרים את זה כלפיכם?

שני כוחות מנוגדים: עבודה וקסם

יש לנו עבודה ויש קסם. התפקיד שלנו והתפקיד של אחרים, של המציאות. יהיו תקופות שבהן נשקיע הרבה ונקבל מעט. יהיו תקופות של מנוחה שיותר יגיע. וגם להיפך, נשקיע המון, נהיה על הגל, והמון יקרה. או יובש. ננוח, נבנה תשתיות, נספק תנאים, וזה לא יקרה. אם לא נעשה את העבודה שלנו, דברים לא יקרו. אם לא נשאיר מרחב לקסם לקרות, דברים לא יקרו. איזה כוון כדאי לכם לחזק? את העבודה וההתמדה שלכם? את להשאיר מרחב לקסם לקרות?

לפריווילגים יש אחריות

מי שפריווילגי - יש לו אחריות לתת. לעסוק בנתינה. סביר להניח שיש לכם מזל. שיש לכם לפחות כמה מתוך הבאים: ⭐ בריאות ⭐ מצב כלכלי סביר ⭐ משפחה או יחסים תומכים ⭐ עיסוק או כוון בחיים ⭐ חיים במדינה עם זכויות אדם כשהגורם האחרון, אגב, הוא הגורם מספר 1 באושר של בני אדם, מבחינה סטטיסטית. אם אתם במקום הזה - התפקיד שלנו הוא לתת. בגדול ובקטן. ביחסים, ברחוב, בעבודה, באקטיביזם חברתי או בתרומה לאקטיביסטים. השיפור בחיינו כבר לא יגיע מתוך דאגה לעצמנו בלבד, אלא לאחרים.

לשתף יותר

צעד קטן שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את איכות החיים הרגשית שלכם ושל אחרים: לשתף יותר. יותר אותנטי. על עוד נושאים. על נושאים יותר אישיים. על דברים שלא נראים טוב. להיות יותר פגיעים. על כשלון. על הצלחה. על יחסים. על הגוף. על מה שיש אצלכם באמת. מתנה לעצמכם ומתנה לאחרים. אין טעם שכולנו נשאר לבד עם הכל.

לאט אבל בטוח

יש פרויקטים שהם לא דחופים, ואין שום בעיה לקדם אותם לאט לאט - רק לא במהירות 0. קצב נמוך ובהתמדה - יקדם אתכם. כשהיינו כמה בעלי דירות בבניין, ובכל שנה אחד מאיתנו היה ועד בית - החלטנו שכל אחד יקדם פרויקט אחד גדול בקדנציה שלו. אחד טיפל באיטום במקלט, בשנה הבאה השני טיפל בגג, וכך הלאה. לאט - אבל קצב שאפשר להכיל ולהתמיד בו. מספיק טוב. קחו נושא שמציף אתכם ואתם משותקים בו. ביורוקרטיה, נושא חדש ללמוד בעבודה, שיניים, משהו שקשור לאחד הילדים. האם יש קצב איטי מאוד שאתם יכולים לקבוע לעצמכם ולהתמיד בו?

רוצים לבלות? תצטרכו לתכנן

רוצים לבלות? ליהנות? לחדש משאבים, לגוון את החיים? תצטרכו לתכנן את זה, ולהצמד לתוכנית שלכם, לפחות במידה מסוימת. אחרת, guess what? תמצאו את עצמכם שוב מול המסך. ובסוף עייפים, מרוטים, ושואלים את עצמכם למה החיים לא יותר כיפיים. אם יש לכם מזל, או שארגנתם את החיים שלכם נהדר, יש לכם מערכת - הרגלים ומסגרות - שמושכת אתכם לעבר כיף, מגוון, בילוי, מנוחה אמיתית. אתם מוקפים בחברים שמושכים אתכם לצאת לטיול/ספורט/בילוי. קבוצת קריאה, קבוצת כדורסל, שכנה שמנג'סת לצאת להליכות. אחרת, ועד שתבנו את המערכת שלכם, תצטרכו לתכנן. לפעול נגד גרוויטציית המסכים חובקת-הכל. אז, מה אתם הולכים לעשות בסופ"ש הקרוב? הערב?

לעבד יחסים קודמים

"היו לי בעבר לקוחות איומים. אני רוצה שתעזרי לי הפעם לסנן יותר טוב", אמרה לי לקוחה. לא רק לבחור יותר טוב הפעם. לקוחות, חברים, בן זוג. זה לא עיקר העבודה. אלא להבין ולעבד מה שהיה שם: ⭐ מה קרה, ⭐ מה החלק שלנו, ⭐ איזו דינמיקה נוצרה ויצרנו. אי אפשר להפוך דף ולהתחיל מההתחלה ללא עיבוד. לא תתחילו מההתחלה, אלא מאותו המקום. לרוב האנשים נדרש הרבה יותר עיבוד של יחסים קודמים וקיימים (בני משפחה) ממה שנוטים לחשוב. בתור כלל אצבע אני מציעה לקחת שנה לעיבוד של קשר שנמשך כמה שנים. שיחות עם חברים קרובים, בני זוג (הלוואי שאפשר לעבד יחד), עזרה מקצועית. מה שזמין ויעזור. ואז תיצרו קשרי עבודה, חברות, משפחה וזוגיות טובים יותר. כי השתניתם. ומשם גם תבחרו אחרת, אם צריך.

מה התשובה שלכם ל-מה שלומכם?

מה שלומכם? ומה אתם עונים? האם זו תמיד התשובה שלכם? חברה שלי ואני שמנו לב שכל אחד תמיד עונה את אותה תשובה בסיסית. שמתם לב לזה? ❤️ היא תמיד אומרת - תקופה קשה, אבל אני יוצאת מזה. ❤️ חבר אחר שלי אומר - תקופה קשה, אבל קשה זה טוב. ❤️ חבר נוסף - אני מתפרק, אני לא בכושר, אני חייב לחזור. מחר. ❤️ אני אומרת - טירוף! מלא עניינים! אבל הכל מעולה. אפשר להבין שאם האמירות הבסיסיות הללו שלנו ישתנו, זה לא יהיה כתוצאה ממשהו קטן שנעשה, טיפ שניישם. נדרשת עבודה עמוקה. וגם לצחוק על עצמנו קצת, שכמו שהצרפתים אומרים, ככל שאנחנו משתנים, כך אנחנו נשארים (במידה מסוימת) אותו דבר.

השקעה בתשתית היא כמו לשים מטבעות בקופה

השקעה בתשתית היא כמו לשים מטבעות בקופה. היום יש לכם קצת פחות כסף, אבל בהמשך ההשקעה שלכם תצמח בריבית דריבית. יהיו לכם עוד ועוד תועלות ממנה במשך שנים. עם ילדים זה ברור לנו. אנחנו משקיעים בתשתיות שלהם - טיפול, חינוך, השכלה. בעצמנו - פחות. אם בכלל. ההיפך גם נכון. הזנחה תמשיך להסב נזקים לאורך שנים, עד שבנקודה מסוימת יהיה כמעט בלתי אפשרי לתקן אותה. אין הרבה מדינות בעולם עם מערכת בריאות ציבורית כמו שלנו. זו תשתית מדהימה. ובזכותה אנחנו יכולים לחסן אוכלוסיה שלמה ולעצור מגיפה, במהירות חסרת תקדים. גם הפיתוח של החיסונים מבוסס על תשתיות של ידע ומחקר שנבנו בעמל רב במשך שנים רבות, וביום אחד יכולות לשרת אותנו. במה אתם יכולים לחזק את התשתית שלכם היום? ידע טכני? קריאה? התפתחות רגשית? והאם אתם מוכנים להקצות לזה משאבים היום? קצת על חשבון ההווה, הרבה לטובת ההמשך שלכם?

למה קשה לנו עם כעס

כעס הוא רגש שקשה לנו להכיל, כי בעבר רוב הסיכוי שדחו את הכעס שלנו. אולי באגרסיביות - ע"י עונשים, ביקורת ודחיה, ואולי בחיוביות - בהצעה של ממתקים, משחקים, חיבוקים באהבה. כך או כך לא קיבלו והקשיבו לכעס שלנו יותר מדי, ובהתאם, לא למדנו לתת לו מקום. אנחנו אוגרים הכל בבטן - לזה נדרשות כמויות גדולות של אוכל, מסכים או סמים - ואז גם שמחת החיים שלנו והיחסים שלנו מידלדלים. או שאנחנו מוציאים אותו החוצה בצורה הרסנית - וגם זה פוגע בנו. קשה לנו גם להכיל כעס של אחרים, כי זה מעלה את הכעס שלנו עצמנו. מה עושים? לומדים להרגיש את הכעס. לפרוק ולדבר עליו בצורה לא הרסנית - לא עם מושא הכעס. למצוא חבר קרוב או בן משפחה שמוכן להקשיב. ספרו לו בלי פרופורציה, בלי לראות גם את הצד השני. רק את הכעס שלכם. תנו לו מקום. מותר להרביץ לכריות, לרקוע ברגליים או לנפנף בידיים ולצעוק. אם יש אנשים כאלה סביבכם שיכולים לעשות את העבודה הזו איתכם, טפחו את הקשרים האלה. אם לא, כדאי לעשות להם אאוטסורסינג עם מטפל או מאמן. עוד על זה בפרק 3 בספר שלי. עם עבודה כזו, לאט לאט תמצאו את עצמכם יותר נוכחים, יותר מתקשרים, יותר מבינים, יותר קרובים ואוהבים - בצורה טבעית, ללא הדחקה.

דילמת המזכירה וחיפוש זוגיות

למי להשוות? לדמויות חיוביות ממציאות חיינו. חברים ובני משפחה. הסתכלו עליהם: יתרונות נהדרים, וכמה חסרונות לא מבוטלים - שאנחנו משלימים איתם. המכלול טוב לנו, ומוסיף שמחה ועושר לחיינו. כאלה כדאי לחפש, כי כאלה אפשר למצוא. אם נמשיך לחפש את הפנטזיה, מצבנו לא טוב. בהקלטה - הסבר קצר ופשוט מתורת המשחקים על חידה בשם "דילמת המזכירה", שנותנת מבט מציאותי על המצב הזה של חיפוש זוגיות ומציעה פתרון פשוט.

להפריד הקשבה מהסכמה

קשה להפריד את האינטרסים והרגשות שלנו מההקשבה שאנחנו מעניקים. הכמיהה העמוקה של כל אחד - ביחסים, בעבודה, בחברה בכלל - היא שיקשיבו לו. שיבינו אותו לעומק. שיקבלו, יחזקו, יעריכו ויאשרו את הרצון שלו, את התפיסה, האמונה וראיית העולם שלו. זה מופרד לחלוטין מהביצוע. יש לנו רצון לקבל את מה שאנחנו רוצים, אבל הכמיהה להקשבה ואישור היא עמוקה ובסיסית מאין כמוה. בתוך כל יחסים יש מחלוקות לא פתירות, וגם בחברה שלנו יש לקבוצות שונות (ואולי בזמנים מסוימים) - ערכים סותרים. בנושא החיסונים, למשל. הרבה, הרבה לפני הפתרונות: האם אתם יכולים להקשיב? להקשיב באמת, מכל הלב? כפי שאתם רוצים שיקשיבו לכם?

שאלה לשאול בראיון עבודה

בראיון עבודה, דייט או שיחה אחרת שבה אתם מנסים להשיג משהו, שאלו: 👈האם יש לך חששות לגבי? 👈האם משהו במה שסיפרתי לא נראה לך? 👈האם אתה מוטרד ממשהו בסיטואציה הזו? אנחנו לא רוצים להביך אחרים ואת עצמנו, לא רוצים לקבל סטירות בפנים, אבל כדאי לאזור אומץ ולשאול. יתכן שיש להם חששות שאנחנו יכולים להפיג בקלות. אולי לא נצליח להפיג את החשש בדיוק, אבל השיחה תלך למקום אותנטי ויתכן שנוכל בכל זאת להתקדם. גם אם לא, נדע מה קרה כאן, וידע הוא כוח. ואם אתם בצד השני, שאולי מסרב, אני בעד לתת את האמת בפנים. עדין, אבל אותנטי ומדויק. תנו להם את מתנת האמת, אחרת הם יכנסו לסרטים גרועים בהרבה מהמציאות. על זה אוסקר וויילד היה אומר
A true friend stabs you in the chest חבר אמת דוקר בחזה.
ולא מהגב. היו חברים.

אנשים פוגעים ממניעים רגשיים

אנשים פוגעים ועושים שטויות ממניעים רגשיים. גם אם נדמה שהם פועלים מתוך אינטרסים קרים - זה מתוך פגיעה. בהקלטה סיפרתי על ניסוי שבו מקליטים שיחות בין רופאים למטופלים, ורואים שהרופאים שנתבעו הם אלו שדיברו בטון לא אמפתי. אם קולגה חותר תחתיכם, אקס מתעקש על שטויות, ילדים עושים בלגן - הם במקום רגשי לא טוב איתכם. לא כי עשיתם משהו כל כך גרוע, בהכרח. זו יכולה להיות צורת התקשורת שלכם איתם. מה עושים?
  • מקבלים תמיכה רגשית לעצמכם, כדי שאתם תהיו במקום פחות רגשי
  • מנסים להבין איך לתמוך בהם רגשית. איך לעזור להם להכנס למקום רגשי טוב יותר.
משם אפשר להתקדם. למי שעוד לא הזמין - המלצה רותחת על הספר Never split the difference שמדבר גם הוא על זה. אנגלית, שווה את המאמץ.

לתחזק תוכנית עבודה מעודכנת

אם יש לכם פרויקט שצריך להכנס לתוך דדליין, אתם כנראה צריכים תוכנית עבודה. עם תוכנית עבודה טובה, תדעו בכל רגע נתון מה הכי חשוב לעשות כרגע - ואז אתם יכולים לנצל היטב את המשאבים שלכם. מה הבעיה עם תוכניות עבודה? למה אנשים שונאים אותן ולא מסתדרים איתן? כי אנחנו מתחילים, ותוך כמה שעות, מקסימום כמה ימים - משהו לא עובד לפי התוכנית. ואז אנחנו מתבעסים, כועסים על עצמנו ואחרים, ומחליטים שתוכניות לא עובדות. ממשיכים להתקדם בלי תוכנית. ושוב אנחנו לא יודעים מה הכי כדאי לעשות כרגע. נכנסים לסטרס וחרדה ומתפזרים. לא טוב. מה צריך לעשות? לעדכן את התוכנית כל הזמן. כל כמה שעות, אפילו, או מקסימום כל יום. לדווח לחבר/מאמן/קולגה, כל יום: 👈התוכנית שלי להיום היתה כך וכך 👈בפועל הספקתי כך וכך 👈עדכנתי את התוכנית, ואני יודע מה לעשות מחר זו ההצעה שלי. לאיזה פרויקט כדאי לכם להכין תוכנית ולדאוג שתשאר מעודכנת?
כל הפוסטים בבלוג נטענו