זריקת אנרגיה יומית בוואטסאפ

שתי שאלות לשאול במצב דרמטי

במצב דרמטי כמו המלחמה עכשיו, אפשר לשאול את עצמנו שתי שאלות: ⭐ באיזה גודל מצוקה אני נמצא? ⭐ מה אני יכול ומוכן לעשות לטובת אחרים, או מה התפקיד שלי עכשיו? אם אתם במצוקה ממש גדולה, התפקיד היחיד שלכם הוא לחפש תמיכה והרגעה. האם אתם צריכים לנסוע לאנשהו? להיות עם אנשים אהובים? לדבר בטלפון? להתפלל או לעשות מדיטציה/פוקוסינג? לבקש חיבוק או עיסוי? אם אתם במצוקה לא גדולה מדי, אפשר הפוך - לפגוש את המצוקה, לא לברוח, לא מיד להרגיע - כדי להבין משהו לגבי עצמכם. להתבונן במה שקורה איתכם. מה עולה לפני השטח? כעס, חוסר אונים, תסכול, דאגה? למה זה קשור? אולי גם לאירוע לא מעובד בעבר? במקום לעשות בינג' חדשות/סדרות, לצאת להליכה אם אפשר, או לשבת ולהסתכל מהחלון ולשים לב מה קורה איתכם. אולי לשבת ולכתוב בצורה חופשית מחשבות, זכרונות, רגשות. לפנות למטפל או למאמן שלכם ולנסות להבין איתו מה מגיע אצלכם עכשיו. זה חשוב. האירועים הם טריגרים - רוב המצוקות שלנו פנימיות. וגם, מה אתם מוכנים לעשות לטובת אחרים? מי סביבכם צריך תמיכה, עזרה? האם אתם מוכנים לארח משפחה? דבר אחר? מאחלת ימים טובים הרבה יותר לכולנו.

רוב ההתמודדות היא רגשית

ההתמודדות של רובנו עם האירועים שקורים כרגע בארצנו, ובכלל בעולם - היא רגשית ברובה. לא פיזית. מה עושים עם רגשות של כאב, פחד, כעס, תסכול? רובנו שואפים לסלק אותם הכי מהר שאפשר, ולחזור לרגשות של שמחה, בטחון וחופש. הסילוק הזה לא עובד. להיפך, עדיף להתיחס לרגשות כמו למטוטלת, שנעשה בטבעיות בין הכובד לקלות. ככל שנאפשר לה לנוע בחופשיות לעבר הכאב - היא גם תחזור בחזרה לעבר הקלות. מצרפת סרטון עם הסבר על הגישה הזו, ובפנים יש גם לינק לתרגול מוקלט של 10 דקות שאפשר לתרגל. מתאים גם למתבגרים.

המפגש עם מה שכבר לא יהיה

שיר של אבי דן תדמור. על המפגש שמתחיל אצל כולנו בגיל מסוים - המפגש עם האיבוד. עם הלא-יהיה. היה ונגמר, או לא יהיה בכלל. ילד קטן אומר שהוא יהיה כבאי, או אסטרונאוט, שיהיו לו 10 ילדים או שיגור בטירה. בגיל 20 עדיין האופק נראה פתוח לחלוטין, שכל דבר אפשרי. בהמשך אנחנו בוחרים הזדמנויות מסוימות ומוותרים על אחרות. על חלקן - מבלי משים. היו שלא רצינו - ומתחרטים. היו שהיינו בטוחים שיקרו - ולא קרו. גם מהנסיון שלי, זה קורה איפשהו בעשור ה-40: מסתכלים למציאות ישר בעיניים. מה יש, מה אין. מה עושים עם רגשות? פוגשים אותם. נותנים להם להגיע, כמו גל. כמו מים. לזרום, לזוז. אי אפשר ולא כדאי לעצור אותם. כשקראתי עכשיו שוב את השיר הזה של אבי, הלכתי ישר למיטה לבכות כמה דקות. לשקוע לתוך הכאב הזה. לסמוך על עצמי, שאצא ממנו שטופה, ושלמה יותר עם עצמי ועם החיים. תודה, אבא, על עוד טיפת ריפוי.

איך להתייחס לאינטרקציה התחלתית

נוצרת אינטרקציה עם אדם אחר, והיא עדיין מינימלית. אנחנו רוצים משהו ממנו - להכיר אותו לדייט, להציע את השירות שלנו, אולי בקשה בעבודה - ורק התחלנו לתקשר. בהתחלה הרצון שלו להיות מעורבים איתנו נמוך. זה הגיוני. פה אנחנו עלולים להסתבך ולהעלב, וכאן למדתי ממתיו האסי להפריד בין שני מושגים שונים: ההשקעה שלנו, והאנרגיה שלנו. ⭐ ההשקעה שלנו בהתחלה צריכה להיות נמוכה. יותר מזה עוד לא מתאים לאיפה שהשני עומד. ⭐ אבל האנרגיה שלנו יכולה להיות חיובית - תמיד. הלך הרוח, הטון, החיוך, המילים. הסמיילים בוואטסאפ. אם מישהו מכם פנה אלי פעם להתעניין באימון ולא התחיל - חוויתם את זה. אני לא אעשה שיחה של שעה שלמה בטלפון לנסות להסביר ולשכנע. לא אנסה לענות על כל חשש אפשרי. למה? כי זה לא היה עובד, עוד לא הייתם במקום המתאים. אני היתי מתבעסת וגם אתם לא היתם יוצאים נשכרים. ומצד שני, בטוח קיבלתם רק תקשורת חיובית. התייחסתי למה שאמרתם, הפניתי לחומרים ספציפיים שלי כדי לנסות לענות על שאלות, אמרתי שאני כאן ותמיד אשמח לשמוע מכם אם כשיתאים - מחר או בעוד שנה, וכך הלאה. ואגב, אם כן התחלתם לעבוד איתי - קיבלתם אותה תקשורת. השקעה לא גבוהה מדי, ותקשורת חיובית. זו ההצעה שלי אליכם בכל מצב התחלתי.

חוזקה יוצרת תקרת זכוכית

הקלף החזק שלכם - החוזקה, התכונה הטבעית שלכם, מה שיכולים לסמוך עליכם אליו - הוא גם מה שעוצר אתכם. מציב תקרת זכוכית מעל לראשכם. מנהלת די בכירה היא "משכינת שלום". תמיד משרה הרמוניה סביבה, שיתוף פעולה, נעימות. אנשים אוהבים אותה והיא עושה עבודה מעולה. זו חוזקה. שהיא נהנית ממנה ומפרנסת אותה. אבל היא לא יכולה לקבל תפקיד יותר בכיר עם שכר כפול, אם היא נשארת משכינת שלום. עבור כך היא צריכה לצאת (אפילו לזמן מסוים) מהאזור החוזקה הזה - לאזור פחות נוח ומוכר עבורה, של ניהול מו"מ רציני עם המנכ"ל. ומה איתכם? באיזה תחום אתם נעצרים או שואפים להתקדם יותר? שם יש חוזקה שעוצרת אתכם.

איך להתייחס לחלומות?

האם הם נבואיים? אני מאמינה שלא. הם גם לא מידע אקראי שעובר במוח, כמו שחשבתי פעם. חלום מביא לפני השטח קול פנימי שיש לנו. מעלה לתודעה רגש או מחשבה, שאולי לא היו מודעים. מה לעשות עם חלומות? 1️⃣ הצעה ראשונה - לא לפתוח את הטלפון ברגע שמתעוררים. גם אם אתם מכבים התראה - אל תכנסו מיד לוואטסאפים ולמיילים. תנו כמה דקות לעצמכם לשחזר חלום, במיוחד אם אתם קמים איתו. 2️⃣ שנית - הקשיבו. מה זה שמגיע? פחד? דאגה? רצון? טראומה מהעבר שחוזרת? נסו להתייחס לזה כאילו שילד שלכם או חבר טוב משתף אתכם. אתם קודם כל מקשיבים. 3️⃣ ואז, בדקו האם צריך לעשות עם זה משהו: ✔️ אם יש לכם קואצ' או מטפל, אולי מתאים לשתף אותם ולעבד את זה, במיוחד אם החלום חזק ובטח אם הוא חוזר על עצמו או קשור לטראומה. ✔️ אולי הגיע הזמן לעשות צעד פרקטי שיעזור. ✔️ ואולי פשוט להמשיך להקשיב לעצמכם, ולראות מה עוד יגיע בנושא הזה בהמשך.
תינוקת בוכה
תינוקת בוכה

מה יוצא מכאב

ברגעי כאב כל מה שאנחנו רוצים הוא לברוח. לא להרגיש. לסלק את הכאב מאיתנו. קשה לזכור ברגעים האלה, שהיכולת שלנו להכיל כאב קשורה קשר הדוק ליכולת שלנו לחוות שמחה, עונג, חיבור וחופש. הדבר הבריא והמקדם לעשות עם כאב הוא - לפגוש אותו. בכל עוצמתו. פמה צ'ודרון מלמדת בספרה "כשהדברים מתפרקים" מדיטציה בשם טונגלן. בהקלטה נתתי הדרכה איך לתרגל את המדיטציה. אפשר גם להרביץ לכריות, לבכות, לצעוק, לצייר או לנגן את הכאב. כל דבר שיעזור לנו לחוות אותו. משם יגיעו תובנות ושחרור.

מתי לא יכולים להקשיב

אם אתם רוצים להיות מקשיבים מעולים, כאלה שההקשבה שלכם בונה את האדם השני ואת הקשר, אתם צריכים: 1️⃣ לדעת מתי אתם לא יכולים להקשיב. מתי אתם מוצפים או עייפים מדי, מתי אתם כבר לא יכולים להשאר נקיים. 2️⃣ לתקשר את זה. "אני ממש מצטערת, אבל אני צריכה הפסקה מהשיחה". "אני ממש מצטער, אבל אני לא יכול להקשיב לך עכשיו". 3️⃣ לחזור אל אותו אדם, כשאתם יכולים להקשיב ולשמוע. "עכשיו אני איתך, ויכולה להקשיב". הקשבה מהלב היא מתנה אדירה, אבל אנחנו יכולים לתת אותה רק בחלק מהזמן.

לאסוף יחד זרם משימות נכנס

זמינות לתקשורת רציפה יוצרת זרם מתמיד של משימות נכנסות. כל היום משימות קטנות מגיעות אלינו. התרגלנו לזה, והרבה מהזמן שלנו מנוצל כך. עבורי, קניתי טלפון חדש והתחלתי לסגור את הטלפון הרגיל בסופ"ש - כדי ליצור זמנים של ניתוק. ביום ראשון בבוקר מחכות לי לא מעט הודעות (נעימות!) להתייחס אליהן, ושם חיכתה לי גם הפתעה: כשטיפלתי בכל המשימות הללו יחד, זה קרה תיק-תק. רבע שעה, חצי שעה אם אלו דברים גדולים. לעומת סופ"ש שלם שהיה יכול להיות "מכוסה" עם זה. מה איתכם? יכולים לחסום תקשורת לזמנים מסוימים ולטפל בהרבה משימות דומות יחד?

עצות ודיעות של אחרים – להקשיב?

עצות ודיעות של אחרים, להקשיב או לא להקשיב? סתירה בלתי פתירה - אנחנו צריכים להקשיב וגם להקשיב. בכל זאת, שווה לזכור כמה נקודות: ✖️ אם אנשים לגמרי לא עומדים ולא יכולים לעמוד בנעליים שלכם, כנראה שלא להקשיב. ✔️ אם יש קונסנזוס מלא סביבכם, כדאי להקשיב. ✔️ יש אנשים שההסטוריה כבר הוכיחה שהם נותנים להם עצות טובות. להקשיב. ותמיד עם קורט מלח - לשני הכוונים.

להסכים להיות במו”מ

מה מו"מ דורש? להסכים להיות במו"מ. שזה השלב שהכי קשה לרובנו. אנחנו מנסים לא להיות שם. אבל אי אפשר לא להיות במו"מ, אם הוא כבר נוצר. אפשר להתעלם ממנו, מה שיתן תוצאה גרועה - או לקבל אותו, ולפעול. להסכים לשחק. וכך בכל סיטואציה מאתגרת אחרת. חיפוש זוגיות, שלב ראשון בעבודה חדשה, משבר אישי. אי אפשר לבטל את הסיטואציה. הכוון הפוך: לקבל. להסכים. במידה מסוימת - להכנע. ומשם לפעול.

כמה שנים לוקח להרוויח מיליון ש”ח

שני לקוחות שלי הרוויחו מיליון ש"ח בחודש אחד, כל אחד. כמה שנים אתם חושבים שהם עבדו על זה? אחד - 15 שנה. השני היה זריז - 10 שנים. האם יש משהו שאתם מוכנים להשקיע בו 10-15 שנים ללא תוצאות רבות? לא כי אתם חייבים. זו בחירה. באותו נושא, שוחחתי עם לקוחה, שהוציאה פרסום אחד - ואף אחד לא הגיב. שאלתי אותה כמה פוסטים לדעתה יש לי באתר. היא ניחשה - 50. מה אתם חושבים? תשובה בהקלטה.

על מה שווה להוציא כסף?

על מה נכון לכם להוציא כסף? איך לשפוט? שאלו את עצמכם מה הקריטריון שלכם. עבורי מה שנכון להוציא עליו הוא מה שיוצר אנרגיה, תנועה והתקדמות. שזה בעיקר ציוד והכשרה: ⭐ ציוד ספורט, חוגים ⭐ ציוד שעוזר לעבודה שלי, נוכחית או פרויקט עתידי ⭐ ספרים, קורסים וסדנאות שיפתחו אותי ⭐ עזרה בביצוע בפרויקטים, עזרה שתקצר זמנים או תשפר איכות ומה עבורכם? נ.ב. לגבי הכשרה - שווה לוודא שאין לכם התמכרות ללמידה, כי אז יתכן שזו דווקא הוצאה מעכבת עבורכם. לכם אולי נכון להעדיף עזרה בביצוע.

לא לעבוד ישירות

יש נושאים שעדיף לא לעבוד עליהם באופן ישיר. סטודנטית לפסיכומטרי רוצה לפתור שאלות במתמטיקה יותר מהר. איך עושים את זה? כמעט בלתי אפשרי בצורה ישירה. אלא אם תעבוד על הבסיס - הבנה של החומר - ואז תתרגל. המהירות תגיע בתור בונוס. הרבה דברים שאתם מנסים להשיג יגיעו בתור בונוס, אם תחזקו את הבסיס הרלוונטי. בד"כ זה יהיה אחד מהבאים: ⭐ יחסים ⭐ האנרגיה שלכם ⭐ ההתפתחות האישית שלכם ⭐ ידע או כישורים או במילים של ג'ים רוהן: עבדו על עצמכם יותר מאשר על המשרה שלכם. ואז נשאר לכם לתרגל. הרבה. מה יהיה התרגול הרלוונטי?

יכולת שנפגעת מיחסים לא טובים

אם גדלתם בתוך יחסים שבהם לא הקשיבו לכם, כנראה שלא למדתם לדבר על היחסים. ניסיתם להתמודד עם מה שקורה בלי לדבר על מה שקורה. כמובן - לא היה טעם לדבר על מה שקורה. לא היו מקשיבים לכם. לקוחה נקלעה לשיחה לא נעימה עם בן זוג חדש:
- הוא: בואי נצא לטייל בלילה - היא: אני לא רוצה - כדאי, יפה בחוץ - אני לא רוצה - אבל אני רוצה - אני לא רוצה
וכך הלאה שוב ושוב. לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה. מה שהיא לומדת עכשיו זה לעצור. לדבר על מה שקורה:
- אני מרגישה שאתה לא שם לב שאני לא רוצה
עד היום אף אחד לא היה מקשיב לה אם היתה אומרת כזה דבר. היום כן. וזו הלמידה החדשה. האם למדתם לדבר על מה שקורה ביחסים? לעצור, לקחת צעד אחורה ולנהל שיחה יותר רחבה ועמוקה?

איך להלחם בגילנות, גזענות ושוביניזם אצלנו

תופעות של גזענות, שוביניזם, גילנות - הן הטיות פסיכולוגיות שיש לכולנו, ברמות אלו ואחרות. הדרך היחידה לשנות את ההטיות האלה אצלנו, בצורה אמיתית ולא מהשפה ולחוץ: להיות חשופים בצורה יומיומית לאנשים מהקבוצה השניה. ספציפית לגבי גילנות, להיות חשופים ובקשרים משמעותיים עם אנשים בגילאים שונים מאוד משלכם. אישית זה כך עבורי, כי מגיל צעיר התחלתי את ההכשרה שלי בנושאים של התפתחות אישית וזה היה עם אנשים מבוגרים ממני בהרבה. עד היום קולגות ולקוחות שלי הם בגילאים מאוד מגוונים. זה עזר לי להכיר, להבין, לכבד, להעריך ולקבל את כל השלבים והגילאים השונים בחיים. מה איתכם? באיזו צורה אתם יכולים ליצור או להעמיק קשרים עם אנשים בגילאים מאוד שונים משלכם? זה קשור ליום השואה מחר, כי עוד יש סביבנו אנשים שחיו בתקופה הזו ואפשר ללמוד מהם המון. נ.ב. אם אתם רוצים לדעת איך בודקים גזענות, יש על זה פרק מרתק בספר של מלקולם גלדוול "דוד וגוליית".

“אני רוצה שאבא שלי יתגאה בי”

ואי אפשר. אבא לא בין החיים, או לא בקשר איתנו, או שמהסיבות שלו - פשוט לא יכול. אולי ההורה, בן הזוג, בוס, ילד - פשוט לא יכול. להיות גאה בנו, להבין אותנו, להכיר בפגיעות שפגע בנו, להכיר בעצמאות שלנו או צורך עמוק אחר שלנו. מה עושים? ❤️ מעבדים את הכאב הזה. הוא עצום, וקריטי להשקיע מספיק משאבים לעבד אותו. ❤️ להבין האם מידה מסוימת של זה כן ניתנת להשגה ביחסים שלכם. ❤️ להבין ממי כן. איפה כן אפשר לספק את הצרכים העמוקים האלה שלכם. עזרה מקצועית תעזור בכל שלושת השלבים.

אזור האגו-אות

יש "אזור נוחות" ויש "אזור אגו-אות", שבו האגו שלנו נינוח. אזור שבו מה שאנחנו עושים נראה טוב, שבו אנחנו יכולים להשתמש בכישורים שכבר צברנו, בהשכלה, בכסף, בהוכחה החברתית שלנו. בהרבה תחומים חדשים בהם תרצו להתפתח, או לעלות רמה בתחומים קיימים, תצטרכו לצאת מ"אזור האגו-אות".

להיות בראש של תרגול

להיות בראש של תרגול הוא משהו שלומדים מספורט, נגינה, לימוד שפה חדשה, או כל מיומנות נרכשת אחרת. עיסוקים כאלה מלמדים אותנו: ⭐ צניעות. אי אפשר להשיג הכל בבת אחת. ⭐ רוגע. אין סטרס להשיג לעשות הכל מעולה עכשיו - זה בלתי אפשרי. ⭐ העבודה שלנו היא לתרגל וזהו. ⭐ אין טעם להשוות את עצמנו לאחרים שתרגלו יותר. ⭐ כמה מאמן/מנטור יכול לקדם אותנו. האם מתאים שתקחו על עצמכם לימוד של מיומנות חדשה? או ישנה? או, בתחומים הקיימים בחייכם: האתם אתם יכולים להיות יותר בראש של תרגול? בכל תרגול יש גם חלק של מנוחה. הכרחי, עוזר נגד פגיעה ושחיקה וגם עוזר להתקדם. אני יוצאת לחופשה עד אחרי החג. ומאחלת לכולנו - חג נהדר מלא בשמחה, מנוחה, קרבה ותרגול של מה שחשוב לכם.

לתמוך במשחק שונה משלכם

המהות של יחסים היא תמיכה. תמיכה באדם השני ללכת בכוון שלו. בכוון שחשוב לו והוא רוצה. לא בכוון שלכם נראה, בהכרח. אני אישית שמחה מאוד עם החיסונים לקורונה וחושבת שזו פריצת דרך מדעית חשובה, שסוללת לנו את הדרך החוצה מ(לפחות חלק) מה"ברוך" שנכנסנו אליו. יש לי לקוחה שמבחינתה מה שיש פה זה פשיזם, והיא צריכה לעזוב את המדינה במהירות. אני קואצ', המהות שלי היא אותה מהות מרכזית של יחסים - תמיכה. אני תומכת בה למטרה שלה. האם אתם יכולים להעלות רמה ביכולת התמיכה שלכם? וגם, לבקש את התמיכה שאתם צריכים - גם אם המשחק שלכם לא חשוב לאחר באותה המידה?

למצוא בעיה מספיק גדולה

אם אתה רוצה להיות מאושר, תמצא לך בעיה גדולה יותר
מהטמה גנדי. אם אין לכם אנרגיה, ואתם סובלים מדחיינות ועצלנות - יכול להיות שהמשחקים שלכם בחיים קטנים מדי. אתם כמו יונקים גדולים בגן חיות, שנכנסים לדכאון קליני ומקבלים פרוזק. הביולוגיה והפסיכולוגיה שלהם לא מיועדת לרבוץ בשמש כל היום ולקבל סטייקים מוכנים. הם בנויים לצוד. לשחק, להצליח ולהכשל. גם אנחנו. מה יהווה משחק גדול יותר עבורכם? ידליק אתכם יותר וגם יפחיד קצת? ומה יתמוך בכם לצאת לדרך?

תוכניות לא ריאליות: הרגל גרוע

הרגל גרוע: להגיד לעצמכם שתעשו דברים שבטוח לא תעשו. מספיק עם זה! תוכניות לא ריאליות: 👈 נותנות תחושת סיפוק מזויפת שאתם מתקדמים, 👈 משאירות אתכם ללא תוכנית, 👈 ונגמרות בהלקאה עצמית. לא כדאי להגיד לעצמכם: ❌ שתקומו ב - 5 בבוקר לריצה/מדיטציה, אם אתם טיפוסי לילה ולא היתה אף תקופה בחיים שקמתם מוקדם. ❌ שתשבו בערב ותלמדו חומר מקצועי, או תתכננו את יום המחר, אם אתם טיפוסי בוקר ולא מתפקדים בלילה בכלל, או אם יש לכם ילדים קטנים ואתם לא ישנים טוב בלילה. ❌ שהדבר שאתם לא מצליחים לעשות הוא הדרך היחידה להתקדם. אנחנו צריכים לנווט בתוך המציאות. החיצונית, וגם הפנימית: היכולות, הנטיות והתשוקה שלנו. אם יש משהו שאתם חושבים שאתם חייבים לעשות כדי להצליח, ולא עושים - חפשו ומצאו אנשים מצליחים שלא עושים את זה בכלל. הם יראו לכם כוון אחר.

להיות עם שתי רגליים בתוך היחסים

יחסים רומנטיים משחזרים את ההתקשרות שהיתה לנו עם ההורים ודמויות מרכזיות. לכן הם כל כך חשובים לנו. סו ג'ונסון אומרת שבהתקשרות טובה ובטוחה אנחנו צריכים שמישהו יהיה איתנו ARE: ❤️ זמין - Available ❤️ נענה - Responsive ❤️ מעורב - Engaging ג'ון גוטמן אומר שמחויבות - להיות עם שתי רגליים בתוך הקשר - זה להגיד משפט כזה: Baby, when you are upset, the whole world stops and I listen to you. אהובתי, כשמשהו כואב לך, כל העולם עוצר ואני מקשיב לך. די דומה. אני זמין אליך, אני נענה לצורך החשוב שלך, ואני מעורב איתך - לשים לב לצורך, להגיב ולהקשיב. שאלו את עצמכם: ❤️ האם אתם מספקים את זה בקשרים שלכם? ❤️ האם אתם יכולים להיות כך יותר? ❤️ האם אחרים ככה איתכם? ❤️ אם לא, או לא מספיק, איך אתם יוצרים את זה כלפיכם?
כל הפוסטים בבלוג נטענו