זריקת אנרגיה לוואטסאפ

ביקורת כלפי אחרים – איך להסתדר איתה

ביקורת שלנו כלפי אחרים, איך להסתדר איתה? ביקורת יכולה להתעורר בשני מקרים: 1️⃣ ביקורת כלפי קווי אישיות שיש לנו עצמנו. "הפוסל במומו פוסל". למשל כלפי ילד שמזכיר לנו את עצמנו. 2️⃣ ביקורת על חסר של חוזקות שלנו. על הקווים ההפוכים מאיתנו. במקרה 1️⃣ אנחנו מבקרים כי עולה אצלנו כאב שלנו, הרבה פעמים מהילדות. כאב שסבלנו מתוך איכויות מסוימות שלנו או התנגשויות עם המציאות - למשל חולמנות, פיזור, רגישות, איטיות, מופנמות. אנחנו מבקרים מתוך רצון להגן על הילד, למשל, מאותו כאב שכאבנו. העבודה שלנו היא לעבד את הכאב של עצמנו בנושא הזה. לכתוב את הסיפורים שהיו, להזכר, לבכות, להכות כרית, לכתוב שיר או לצייר. שוב ושוב, כמה שצריך. ככל שהכאב שלנו יעובד הוא ישתחרר, ונהיה יותר נקיים כלפי אותו אדם, במקום לבקר אותו. בכל מקרה, שווה לזכור - גם אם זה הילד שלכם והוא דומה לכם, הוא לא אתם והחיים שלו יהיו שונים. במקרה 2️⃣ כדאי לבדוק. יכול להיות שהביקורת שלנו היא על קווי אישיות שהם הצד האפל של מטבע שיש לו גם צד חיובי גדול ומשמעותי עבורנו. קשה לנו עם זה שבן הזוג לא רגיש לרגשות שלנו, כמו שאנחנו רגישים לשלו. אבל הצד השני של אותו מטבע - הוא מאוד פרקטי, וזה אלמנט שמשרה עלינו בטחון גדול. אם לאדם השני חסרה ראיה פרקטית וקונקרטית של המציאות, וזה מפריע לנו, סיכוי טוב שהוא שופע רעיונות, הברקות ובדיחות, שמעשירים את חיינו עמוקות. אין לי אף חבר וכמעט אף לקוח (היה אחד...) מאותו טיפוס אישיות שלי. זה פשוט לא מתאים. המשיכה שלנו היא לפונקציות הפוכות משלנו, המשלימות. זו התאמה טובה. זה אומר שלא יהיו לנו אותן חוזקות. חוסר התאמה מסוים מובנה בתוך קשר שמאוד מתאים.

אם הם מפילים עליכם תיקים

"הם מפילים עלי תיקים" - אם אתם אומרים משפטים כאלה, מרגישים שלא נעים לכם מאחרים, שהם תובעניים וצריכים אתכם, אם אתם מרגישים בתוך כלא, שהרצונות שלכם נדחקים תמיד לסוף וקשה לכם למצוא זמן לעצמכם, לצרכים ולרצונות שלכם - ברוכים הבאים לקבוצה של בערך 40% מהאנשים שגרטשן רובין מכנה Obligers. לפי קארל יונג יש לכם פונקציית קבלת החלטות ראשית בשם Fe - קבלת החלטות לפי רגשות של אחרים. הכלא שלכם פנימי וחיצוני. פנימי - "לא נעים" לכם. הרגשות של אחרים מפעילים אתכם ליצור הרמוניה ולעשות מה שהם רוצים. חיצוני - יצרתם ציפיות מאוד קשוחות סביבכם. בניתם מערכת בה יש לכם יותר מדי תפקיד. התפתחות אישית היא לפתח את כל הכוונים באישיות שלנו, וללמוד להשתמש בכל הפונקציות האנושיות. יונג מגדיר 4 פונקציות קבלת החלטות, כלומר יש לנו עוד 3 פרט לזו בה אתם משתמשים כל הזמן (ואחרים - לא מספיק...) עוד הסברים והצעות פרקטיות על היציאה מהכלא הזה - הפנימי והחיצוני - בהקלטה. יוצאת לחופשה עד סוף החודש, איתכם שוב במאי. מאחלת לכולם פסח שמח, רמדאן משמעותי, וימים טובים של חברות ושלום.

פידבק קונסטרוקטיבי לעצמנו

סוג הפידבק והדווח שאנחנו נותנים לעצמנו משפיע על היכולת שלנו להשתנות. דיבור עצמי כמו "אני צריכה להיות יעילה" או "אני לא שומרת על אורח חיים בריא" לא נותן כלום. אם היה לכם עובד חדש שהיתם רוצים ללמד, לא היתם מדברים אליו ככה. נסו להיות קונקרטיים, ולדבר על ה"כן" במקום על ה"לא": 👈 במקום "אני לא יעילה" אפשר להגיד "אני שמה את הטלפון לידי כל היום ובודקת וואטסאפים כל כמה דקות" 👈 במקום להגיד "אני לא אוכל בריא" אפשר להגיד "אני אוכל כל עוגיה, שוקולד ובורקס שמגישים במשרד" 👈 במקום "אני לא שומרת על שעות שינה" אפשר להגיד "אני רואה 4 פרקים של סדרה כל ערב". וכך הלאה. זה מרגיש כאילו הנזיפות העצמיות הכלליות שלנו הן לקיחת אחריות, אבל זו בעיקר התקשקשות שמשאירה אותנו במקום. דיבור ספציפי נותן לנו כוון, איפה לחפש את הפתרון. גם הפתרון יהיה ב"כן" במקום ב"לא". בספציפי ובצעדים קטנים.
שטרות כסף
שטרות כסף

להציב לעצמנו Stop-win

בהשקעות יש מושג של Stop loss - להציב מגבלה על כמה כסף אני מוכנה להפסיד. ההפסד הוא חלק מההצלחה - אבל מכיל סכנה. לא נרצה להפסיד בלי סוף, בצורה שלא נוכל להתאושש ממנה. לא רוצים להסחף במערבולת אלא לעשות החלטות בקור רוח. בתחומים מסוימים אולי כדאי להציב לעצמנו Stop win - מגבלה על כמה נכון עבורי לנצח במשחק מסוים. אם יש לי עסק מצליח, משרד עם עובדים, נתתי שנים טובות לזה ואולי כבר יש לי השקעות עבור המשפחה - עד כמה אני רוצה להמשיך עם זה? זה עדיין נכון עבורי ועבורנו לחיות ככה? האם המטרות שהצבתי לי בעבר עדיין רלוונטיות? או שאני כבר נסחפת במערבולת ונכנסת למצב שלא אוכל להתאושש ממנו? האם אני עדיין שלמה עם המחיר? בכל תחום אפשר להצליח יותר מדי, או במידה שהיתה נכונה בעבר, ולא כעת. שווה לחפש.

להפריד עובדות, רגשות וסיפור

לכל נושא בחיינו יש שלושה חלקים: המצב הקונקרטי, הרגשות שלנו והסיפור/החשיבה שלנו. כל אחד מהם חשוב בפני עצמו, וכדאי לטפל בהם בנפרד. 🔢 המצב הקונקרטי הוא העובדות. בהורות אפשר להסתכל האם הילד בריא, האם יש לו חברים, לומד, תחביבים. בעבודה אפשר להסתכל על פרמטרים שונים של התקדמות. לא תמיד זה קל, אבל כדאי להבין איפה אנחנו עומדים. בלי קשר לרגשות ולסיפור. 😭 רגשות נפרדים מהמצב הקונקרטי. יכול להיות מצב נהדר ורגשות קשים. גם להיפך. מצב בעייתי ואתם הדחקתם ולא נתתם לזה לחלחל עד היום. מה שמשפיע על רגשות, מיטיב ומעורר הן טכניקות פיזיות/רגשיות ואיך אנחנו מטפלים בעצמנו בחיים. זמן לבד או אינטימי זוגי/חברי/משפחתי, פחות מסכים. זמן בטבע, יצירה כלשהי וברמה כלשהי, פעילות פיזית, שינה, אוכל טוב. טכניקות רגשיות כמו פוקוסינג, מדיטציה, טיפול, סדנה. המטרה שלנו לחתור למצב רגשי שבו אנחנו יכולים לחיות בטוב וגם לטפל במה שצריך. 📚 הסיפור שלנו, החשיבה. איך אנחנו רואים ומתארים את מה שקורה. על אותן עובדות ורגשות אפשר לספר סיפורים שונים מאוד. למשל אם ילד בגיל ההתבגרות, אנחנו מרגישים רע, הילד במקום טוב אובייקטיבית, ועכשיו השאלה איזה סיפור אנחנו מספרים. או שיש בעיה קונקרטית מסוימת עם הילד אבל מוגבלת בהיקפה ואנחנו מספרים סיפור גדול ודרמטי. הסיפור מושפע מההסטוריה שלנו, התפיסות, וגם מהסביבה ומההשכלה שלנו. המטרה שלנו לבנות סיפור מעצים, שישפיע על המצב הרגשי שלנו ועל היכולת להתמודד עם המצב הקונקרטי אם צריך. אפשר לחזק ולהשפיע על הסיפור שלנו ע"י דיבור עם אנשים אחרים, קואצ'ינג, קריאה והקשבה לספרים או הרצאות, או הצטרפות לקבוצת עניין ברשתות החברתיות. אז, מה הנושא שאתם רוצים לפרק ולטפל בו בנפרד?

טקסי מעבר לעצמנו

כשזמן הפנאי והעבודה שלנו מתערבבים ללא הכר, ואנחנו לא מצליחים להוציא את עצמנו מפייסבוק/וואטסאפ לדברים אחרים שרצינו לעשות - לעבוד, לישון, לצאת לסיבוב, לקרוא ספר, לנגן - טקסים יכולים לעזור. להמציא לעצמנו טקסי מעבר. כמה מילים על זה והצעות - בהקלטה.

אהבה היא כמו מולקולת מים

נמנמתי במיטה עם בתי בת ה-19, חבוקות, מצחי צמוד לרקתה, כמו כשהיתה תינוקת וישנה איתי. חשבתי לעצמי: אהבה היא כמו מולקולה של מים. המולקולה היא אותה מולקולה, בכל צורה בה היא מגיעה. מים מהברזיה המשותפת לי ולכלבי השכונה, או תה מהמם שאני קונה ב-iherb , בכוס זכוכית דקה. יש סביב מולקולות המים עוד דברים נעימים, או שאין, אבל כדי לשרוד ולשגשג אנחנו צריכים פשוט מולקולות של מים. גם אהבה היא אהבה, בכל צורה בה היא מגיעה. אהבה עם ילד. עם הורה, אח. עם בן זוג. עם חבר טוב. עם קולגה. עם לקוח. עם שכנה. עם חבר לקבוצת ספורט. בקשר מיני לא זוגי. עם אישה בת 98.5 שלקוחה שלי מבלה איתה מדי פעם בבית קפה או קונצרט. יש סביב מולקולות האהבה האלה עוד דברים נהדרים, או שאין. יש תקשורת פתוחה, או שאין. אנרגיה מינית. הכרות עמוקה. אמון מלא. נושאי שיחה והשקפת עולם משותפים, או שאין. תענוג אם יש עוד משהו חוץ מאהבה. אבל הצורך הבסיסי שלנו הוא באהבה, והיא תמיד קיימת סביבנו. אם נשאף אותה מבני האדם סביבנו ונספוג אותה. אם נעצור ליד הברזיה ונשתה מים, גם אם אין לנו את הדרינק אותו חלמנו ותכננו. אם נעריך את האהבה שיש לנו, ולא רק את זו שאין לנו. אם נוקיר אותה, נטפח, נשתה אותה לרוויה. כשמישהו מת, זה ברור כל כך. שאהבה היא אהבה, הפרטים לא קריטיים. השאלה אם יכולים לזכור את זה היום ועכשיו.

כלאים כלאים

שיר חדש של אחותי המוסיקאית המבריקה והאותנטית, עם תפקיד שלי על תופים 🎉 כלאים כלאים / דפנה תדמור המרחק בין הכלא לחופש כל כך קצר. הוא כעובי הקיר של בית הספר, של הבסיס הצבאי, של בניין משרדים, או של הבית. כלאים כלאים טלאים טלאים בנויים חייך, כלאים כלאים, טלאים טלאים. ואת עותרת לוועדה שיכולה רק להזיז אותך, אך לא לשחרר. המרחק בין הכלא לחופש כל כך קצר. הוא כמספר הפעמים שאת כותבת ומוחקת ומתלבטת ומחליטה לשכוח מזה בינתיים. המרחק בין הכלא לחופש כל כך קצר הוא כעומק הפחד שנדרך בך להיתקל בנצנוץ של לגלוג או גיחוך או פקפוק בעיניים המביטות בך. שנים את חופרת מסלול של בריחה מתחת לחומות האוטומט. אבל ברגע האמת את מתעוררת ומגלה שאת עדיין בתוך התא, כי התא הזה הוא את.

פגיעה ופגיעות

תמיד הולכים יד ביד. אם מישהו פוגע, הוא פגוע. לא קל לראות את זה כשתוקפים אותנו. לפעמים אפשר להכיר בפגיעות של האחר רק לאחר מעשה. עדיין, שווה לחפש את זה. ההבנה הזו יכולה לשנות סיטואציות מהיסוד. בהקלטה - סיפור שחוויתי בכביש לא מזמן.

לצאת מחילוקי דיעות

חילוקי דיעות עם מישהו ונתקעתם? לא מצליחים להתקדם בפרויקט או החלטה? בהקלטה יש סיפור משלי על תקיעה כזו ואיך יצאנו מזה. כמה נקודות מרכזיות: 📞 טלפון. לא וואטסאפ. אל תנסו לטפל בשום נושא רגשי בוואטסאפ, בטח לא במחלוקות. זה כמו לחתוך סלט בכפית. 😢 הבינו מה הקושי המרכזי של השני. ממה הוא חושש, פוחד, מה הוא לא רוצה או מנסה למנוע. 🤗 אל תשפטו אותו לפי פרדיגמות החשיבה שלכם. הוא שונה, החשיבה שלו שונה, ועם זה אנחנו עובדים. לכל אחד מאיתנו יש מתנה שונה לתת, וסיכוי טוב שמה שאתם אוהבים אצל האדם הזה קשור גם להבדלי החשיבה והסגנון. ⭐ הבינו מה המהות שחשובה לכם. מה אתם מנסים שיהיה או יקרה - בגדול. מה החלק החשוב. לא תקבלו הכל - אבל מה הגרעין? 💪 אל תתקפו ואל תתעמתו עם הקושי המרכזי שלו. אל תנסו לטפל בזה בכלל. אין לכם מספיק כלים והוא לא נתן לכם מנדט להכנס לשם. כבדו את החלק הזה של הסירוב שלו, וקחו אותו כנתון. 🎉 הציעו פתרון שיקיים את המהות של מה שאתם צריכים וגם יכבד את הקושי שלו. אולי אתם יכולים לחשוב על זה מראש ואולי זה יעלה בשיחה. אם תקיימו את כל השלבים הקודמים, סיכוי טוב שתצליחו לעלות על משהו. 📚 לכל אורך הדרך, וודאו שיש לכם מספיק נתונים. על איפה שהוא עומד, ומה נדרש לפתרון. לפעמים אלו שאלות פשוטות שאפשר לשאול בתחילת השיחה. 😊 רוח טובה. יש אינטרס משותף, כמעט תמיד. שווה לנסות.

החלטה היא מצפן

איך לעשות החלטות לשנה החדשה? 🎉 עם שתי רגליים על הקרקע, ומבט פנימה - אל מה שחשוב לנו באמת כרגע. אל הערכים שלנו, ומתוכם - אל אלו שאנחנו רוצים לקדם השנה. לא מה שצריך. לא מה שאחרים מעריכים ואפילו דורשים. מה שאותנטי כרגע עבורנו. מתאים, רלוונטי, חשוב. החלטה עמוקה ואמיתית היא כמו מצפן. מראה לנו גם את הדרך, גם כאשר אנחנו מסתבכים ולא מצליחים, או מצליחים רק חלקית. החלטה טובה היא גם יצור חי. יכולה להשתנות, להתעדכן - ועדיין שומרת על המהות שלה. אם הערך שלי הוא בריאות, קבעתי לעצמי לרוץ 3 פעמים בשבוע ונפצעתי, אני יכולה לעדכן את ההחלטה לכוון של שחיה, כושר בבית או הליכה. השנה החלטתי 3 החלטות. אין בהן דבר גרנדיוזי או מהפכני. אני אוהבת את חיי, וכנה עם עצמי, איפה אני רוצה לשים יותר אנרגיה. ההחלטות שלי: ⭐ ראשון וחמישי הם בקרים פנויים עבורי לכתיבת הספר. בחודש האחרון כבר הצלחתי בזה בערך בחצי. ⭐ הבת שלי צריכה אותי במוצ"ש לקראת החזרה לצבא, והבן שלי צריך אותי ביום בו הוא חוזר מאוחר בערב מהלימודים. אני מקדישה להם את הזמנים האלה בעקביות. ⭐ להמשיך עם התחביבים שלי - תופים וקראטה - למרות שהורדתי את התדירות. מזמינה אתכם לעשות קצת חשיבה, אולי של כמה ימים, להחליט 1-3 החלטות, ולהחזיק אותן קרוב ללב.

הגדרה – מתי אני מרוצה

האם יש לך הגדרה מתי אתה מרוצה? שאלתי היום סוחר נדל"ן. האם יש לך רף מסוים של עסקאות שעשית בחודש/שנה, או סכום כסף בבנק, שבו אתה אומר - איזה כיף לי. אני מבסוט מעצמי. אולי אציב לעצמי בהמשך מטרות חדשות, אבל אני קודם כל שמח. בנינו תוכנית עבודה לעצמאית שעובדת על יצירת אמנות, במקביל לעבודה במשרה מלאה. קבענו שהיא תשב על זה 3 פעמים בשבוע, 3 שעות בכל פעם. - זה מספיק? היא שואלת אותי. - את רואה יותר מזה נכנס בשבוע שלך? אני עונה. - לא. - אז למה את רוצה להגדיר לעצמך תוכנית שתאמלל אותך? למדנו להסתכל קדימה כל הזמן, להמריץ את עצמנו, כמו שמדרבנים סוס. מציבים לעצמנו סטנדרטים לא ריאליים וכועסים על עצמנו כשאנחנו לא עומדים בהם, או מציבים יעד, עומדים בו ומיד מציבים יעד גדול יותר, כמעט באותה הנשימה. התוכנית שלנו בנויה לחוסר שביעות רצון וסטרס מתמיד, מלכתחילה. ככה הגדרנו אותה ("קינפגנו" אותה). התפיסה הרווחת היא שאם נלחיץ את עצמנו עוד ועוד נהיה יותר אפקטיביים. לרוב האנשים שפגשתי זה עובד הפוך. אם אנחנו יכולים לעבוד ברוגע, בצורה ממוקדת אבל ריאלית, עם זמנים שמוגדרים מראש לאי-עבודה, נהיה במיטבנו רגשית, מנטלית ופיזית. 💰 טיפ: לרוב האנשים תוכנית מיטיבה תהיה כזו שמבוססת על השקעה - כמה זמן או מאמצים נשקיע בפרויקט או תחום מסוים. אנחנו לא שולטים בתוצאות, בהשקעה שלנו כן, אז בואו נשמח ממה שהשקענו ונמשיך להשקיע. התוצאות יגיעו.

כשאי אפשר לקבל הכרה

צורך עמוק שקיים בכל יחסים: הכרה. שיכירו במי שאנחנו, בערכים שלנו, ברצונות שלנו, בתפיסות ובעקרונות שלנו, במה שעשינו. הכרה לא קשורה להסכמה. ביחסים טובים שלנו כדאי לחפש: איפה חסרה הכרה? כלפינו, שלנו לאדם השני? איפה הנקודות העוורות שבהן לא נתנו ולא ביקשנו הערכה. זו עבודה, לחפש ולזהות את הנקודות האלה, לדבר עליהן, להבין מה מקשה על ההכרה הזו ואיך לספק אותה. ואולי יש לכם יחסים עם אדם פגוע רגשית מאוד. הורה, בוס, אפילו ילד בוגר. למשל עם מאפיינים של נרקסיזם. כאן לא תוכלו לקבל הכרה, או הכרה מאוד מצומצמת. נוצרת דינמיקה של מריבות קשות מתוך נסיון נואש שלכם לדרוש הכרה. כאן העבודה היא להכיר בכך שזה צורך עמוק, חשוב ולגיטימי שלכם, בריא והגיוני, ובכל זאת לא תקבלו אותו. זה תהליך רגשי לא פשוט שבסופו היחסים שלכם יכולים לעבור מפנה עצום. לעבר שקט, ושמחה באזורים שהם כן טובים בקשר.

מהפכת הגיל

המהפכה החברתית הבאה, אחרי שיצאנו במידה מסוימת מהשמנופוביה ולמדנו להעריך ולקבל מבני גוף שונים: קבלת הגילאים השונים שלנו. להעריך ולקבל - גם פיזית, מבחינת מראה - גילאים שונים. 40, 50, 60, 70, 80. אני גולשת באתרי קניות ברשת, ומחייכת בסיפוק כשאני רואה דוגמניות במשקלים וצבעי עור שונים. שמחה שהבת שלי וחברותיה רגועות סביב משקל. אבל אני אף פעם לא רואה דוגמנית עם קמטים, או שיער מלח-פלפל. לראשונה, אני מרגישה לא מיוצגת. שמשהו שלא בסדר איתי, אחרת למה אני לא שם? עולם הפרסום שינה את סטנדרט היופי כי דרשנו זאת ממנו, במשך שנים. עכשיו הגיע תור המהפכה הבאה, ואני מזמינה אתכם להצטרף אליה בכל דרך שאתם יכולים. ואם לרגע נדמה לכם שמדובר בנושא שטחי - אידיאל היופי, דוגמניות, אתרי קניות - חשבו שוב. מדובר באחד הכלים להתמודד עם אפליה חמורה שמכה או תכה בכולנו יום אחד - אם לא נפעל נגדה - הגילנות. אפליה בשכר, בתנאי ההעסקה, ביחס החברתי. אפליה שמבוססת על חוסר היכרות וחוסר לגיטימיות, וכן, זה מתחיל במה שהעין שלנו רואה בכל מקום.

לאזן בין כעס ועצב

יכול להיות שהסלילו אתכם להרגיש רגשות רק מסוג אחד: כעס (תוקפנות, דחף חזק לפעולה) או עצב (יאוש, פחד, בושה, חרדה). לימדו אתכם להפוך את כל קשת הרגשות הטבעית והאותנטית שלכם רק לכוון אחד. בצורה אופיינית התרבות שלנו מסלילה גברים לכעס ונשים לעצב, אבל זה יכול להיות גם משהו אחר, יחודי לסביבה בה גדלתם והתפתחתם. אם אנחנו אותנטיים עם הרגשות שלנו, יש מה לעשות איתם. להרגיש, לפגוש, לפרוק. רגשות אפשר לרפא. אם אנחנו לא אותנטיים עם הרגשות שלנו, אנחנו מנסים לרפא בכוון הלא נכון. זה יהיה אינסופי ולא יעבוד. האם יש לכם הסללה או הטיה חזקה שכזו? לרוב האנשים יש. עוד הסבר, דוגמאות והצעות לתרגול - בהקלטה. נ.ב. האם אתם מקבלים, מקשיבים ומעריכים רק סוג אחד של רגשות אצל הילדים שלכם?

להתחיל פרויקט חדש

התחלתי לכתוב את הספר השני שלי 🎉 כמה נקודות לגבי ההתחלה של פרויקט גדול או שינוי בחיים: 🥕 אנחנו צריכים גם מקל וגם גזר כדי להתקדם. גם קושי או משבר, שאנחנו רוצים לפתור, וגם כוון התקדמות שמושך אותנו. 🧘‍♀️ יש תהליך פנימי שצריך להבשיל. אם לא מתחילים, זה יכול להיות טכני - ויכול להיות שמשהו כאן עוד לא ברור או שלם. 💪 יש הבדל גדול אין מרגישים מחוץ לפרויקט ובתוכו. לפניו, אנחנו עדיין בחוץ, ויכולים להיות היסוסים, פחד, כובד וחוסר הבנה. בתוכו המצב שלנו יהיה כנראה שונה לחלוטין. 👭 ביקורת חיצונית נרגעת לחלוטין כשאנחנו שלמים עם הכוון שלנו. 🎶 מוסיקה מיוחדת, כיבוי טלפון, מקום ישיבה או עניין טכני אחר מסמנים גבול של מקום מנטלי חדש שאנחנו יכולים ללמוד להכנס אליו. 🐕‍🦺 הרגלים חדשים נבנים מהר, בניגוד למה שלימדו אותנו על בע"ח. לפעמים פעם פעמיים של פעולה חדשה כבר משנים את המצב שלנו. מה אתם שואפים להתחיל? ומה יעזור לתהליך שלכם להבשיל?

שלוש שאלות לשאול לפני שמתחילים

שלוש שאלות לשאול כשאנחנו מתכננים לעשות משהו: 🔥 מה המניע שלי? 🏹 מה המטרה שלי? ♟️ מה אני יודעת על הדרך? 🔥 מניע יכול להיות רגשי או פרקטי. זה ה"למה" (עבור מה, להתקדם לאנשהו) או ה"מדוע" (בגלל מה, לפתור משהו). אם אני כותבת ספר המניע שלי הוא להעביר הלאה את הידע שצברתי. אם אני מכינה אוכל לבתי שחוזרת מהצבא, המניע שלי הוא שתרגיש אהובה ורצויה. אם אני מדברת עם חבר שנעלבתי ממנו, המניע שלי הוא לרפא ולהעשיר את הקשר שלנו. 🏹 מטרה היא קונקרטית. היא ה"מה". מה אנחנו שואפים או מתכננים לייצר. לכל מניע אפשר לבחור מטרות שונות. אני שואפת לכתוב ספר מעמיק והוליסטי עבור מאמנים מתחילים ומי שסקרן איך עושים קואצ'ינג. אני אכין פשטידה כי זה אוכל קל וטעים שהבת שלי אוהבת. עם החבר אני רוצה ליצור שיחה שבה גם אבטא את הרגשות שלי וגם אח"כ אצליח לשמוע את נקודת המבט שלו, ושנינו נצא בתחושה קרובה ובטוחה. ♟️משהו לגבי הדרך. ה"איך". לרוב אנחנו לא יודעים את כל הדרך, אבל אנחנו יודעים כמה צעדים מתוכה, ובמיוחד כדאי להבין את הראשונים. איך מתחילים. לגבי הספר שלי ראיתי כמה סרטונים על איך להתחיל, ובחרתי אסטרטגיה איך לבנות את השלד. לגבי בתי, אני יודעת שבימי חמישי אני צריכה להגן על קצת זמן פנוי לבשל. ולגבי השיחה, אני יודעת לא לעשות את זה בוואטסאפ אלא לבקש שיצלצל, ועוד כמה קווים מנחים עבורי. 🤗 ומה איתך? לגבי מה את יכולה לשאול את עצמך - על דבר קטן או גדול: מה המניע שלך? המטרה? ומה את יודעת לגבי הדרך?

להסכים לגרום נזק

אם אתם רוצים להגדיל את רמת ההשפעה שלכם בעולם - בעבודה, ביחסים, בחברה - תצטרכו להסכים לכמה דברים. דיברנו בעבר על כך שזה יחשוף אתכם לביקורת, וזה נכון כמעט תמיד. יש עוד דבר שלמדתי מסמדר מילר - תצטרכו להסכים לגרום נזק. מכירים את סמל הרפואה, המורכב משני נחשים? האחד הוא התרופה, והשני הוא הרעל. לכל מה שיש מספיק כוח (potency) לעזור יש כוח להזיק. אם תיזמו פרויקט בעבודה, הוא עלול להכשל ולהזיק. אם תכנסו לתחומים בזוגיות שלכם שעד כה נמנעתם מהם - עלולה להווצר פגיעה. אם תעבדו עם אנשים, כמוני, מדי פעם תזיקו. במעשה או במחדל. וזה הולך ועולה. עם ההשפעה עולה פוטנציאל הנזק. אנחנו שואפים להקטין אותו, ויש ערך רב לנסיון הזה - אבל אי אפשר לבטל את הסיכון. אם יש משהו שאתם נעצרים בו. עצמאים - לא משווקים. שכירים - לא יוזמים את הפרויקט שיש לכם בראש. ביחסים - לא פותחים את הפה, שאלו את עצמכם: 👈 מה הנזק שאתם חוששים ממנו? מה עלול לקרות? 👈 האם אתם מוכנים להתמודד עם הסיכון הזה? 👈 אולי הפחד יותר רגשי מאשר פרקטי, ודווקא תוכלו להתמודד איתו? אתם עלולים להזיק ואתם בהחלט עשויים לתת את המתנות שלכם לאחרים. אנחנו צריכים אותן.

לבנות אוואטר של הכוון קדימה

מכירים את המושג אוואטר? דמות. מומחי שווק מנחים עצמאים לבנות לעצמם אוואטר של הלקוח האידיאלי שלהם - כדי שידעו למי לפנות. בן כמה הוא, מה היא עושה בחיים, איפה הוא גר וכך הלאה. מדמיינים אפילו מראה, למרות שהוא לא רלוונטי, כדי שהדמות תהיה כמה שיותר מוחשית. לא בהכרח חייבים להצמד לאוואטר - ימכרו לכם קולה גם אם אתם לא צעירים - אבל הוא מנוע התקדמות טוב. בשווק אנחנו צריכים אוואטר, וגם בחיפוש זוגיות לא יזיק שיהיה לנו אוואטר של כמה דברים חשובים, לא יותר מדי - אבל כמה. בעצם, גם בכל תחום אחר. אנחנו מסתובבים בחיים לא מרוצים ממה שיש לנו, בלי שיש לנו אוואטר או תסריט חיובי של מה שאנחנו מנסים לבנות. לאן אנחנו חותרים. אנחנו לא מרוצים מכמה כיף שיש לנו בחיים, אבל אף פעם לא בנינו תוכנית בסיסית שהיא גם אותנטית עבורנו וגם מקדמת אותנו. לא אוהבים את העבודה, אבל אין תמונה אחרת ריאלית שתמשוך אותנו קדימה. לא מרוצים מזה שאוכלים שטויות, אבל לא עצרנו לבנות תפריט או עקרונות. זה לא שאין אפשרויות, אלא שלא התעמתנו איתן: 👈 מה הן כוללות? 👈 על מה נצטרך לוותר? 👈 מה עוד הן ידרשו מאיתנו? 👈 איפה תצטרך להיות הגדילה שלנו? אז באיזה תחום אתם רוצים לבנות לעצמכם אוואטר? דמות או תוכנית חיה, מציאותית, צבעונית, שמראה לכם את הכוון וגם מושכת אתכם אליה.

פונקציות קוגנטיביות לפי יונג

פונקציות קוגניטיביות: כלים שבעזרתם אנחנו מפרשים את המציאות ומבצעים החלטות. כלומר, הכלים שאנחנו מסתובבים איתם בעולם. קרל יונג מדבר על 8 פונקציות קוגניטיביות: 👈 להרגיש מה אני מרגישה 👈 להרגיש מה אחרים מרגישים 👈 להבין מה יעבוד 👈 להבין מה נכון עבורי 👈 לייצר רעיונות חדשים 👈 לייצר עקרונות 👈 לזהות מה קורה במציאות החיצונית 👈 לזהות את החוויה האישית שלי. לכל אחד מאיתנו יש פונקציות שאנחנו רגילים להשתמש בהן, והן חזקות וטבעיות עבורנו, ואחרות שאנחנו בקושי מכירים. עם הגיל וההתפתחות אנחנו מרחיבים את ארגז הכלים שלנו. במקום לומר "אני כזו", אפשר לומר: "יש פונקציה קוגנטיבית שאני משתמשת בה הרבה, היא טבעית לי, עד היום לא שמתי לב שזו הפונקציה העיקרית שאני משתמשת בה, ואולי אני רוצה ללמוד ולפתח פונקציות אחרות". דוגמאות ופירוט - בהקלטה.

הגדרה של “עובד” – כדי לרדת מנזיפה עצמית

במקום ביקורתיות ונזיפה לעצמנו, להגדיר מה זה "עובד" (definition of "done"). אנחנו אומרים משפטים כמו - אני צריכה להיות אמא יותר טובה, אני צריכה להתייעל, אני צריכה לאכול יותר בריא... מעבר לביקורתיות, אלו משפטים חסרי תועלת כי הם מעורפלים. תמיד אפשר להמשיך לנזוף בעצמנו בעזרתם. ואף פעם אי אפשר ממש להרגיש טוב איתם. הגדרה של "עובד" היא ההגדרה - לאן אנחנו חותרים. כרגע, בשלב ראשון. מה נקרא אצלנו הצלחה. למשל -
  • אני קוראת לבת שלי סיפורים 20 דקות לפני השינה.
  • אני מסיימת לעבוד בשעה 18:00.
  • אני אוכלת סלט כל יום.
עשיתם את זה, סימנתם "וי". רוצים לצעוד צעד נוסף? הגדירו מחדש את ההגדרה של "עובד". בלי נזיפות ועמימות, בבקשה. עובד מעולה גם עם ילדים.

במקום ביקורת עצמית: זו מערכת

דרך נוספת לרדת מביקורת עצמית: להסתכל על מה שיש לכם בחיים כעל מערכת שבניתם. אם תחום בחייכם לא עובד, במקום לומר שאתם לא בסדר, אתם יכולים להסתכל על המערכת שבניתם: איפה היא עובדת היטב ומשרתת אתכם, ואיפה היא לא עובדת. לא משרתת אתכם. לא בניתם אותה נכון, ואתם יכולים לשנות אותה. עצמאית סיפרה לי שקשה לה לפתוח קורסים. היא מרגישה לא בסדר, וגם פוחדת שאגיד לה לעשות דברים שהיא שונאת. אמרתי לה,
זו לא את לא בסדר. אלא המערכת השווקית שבנית עובדת יפה בנושא של לקוחות פרטיים, ולא עובדת בנושא של קורסים. לא את צריכה לשנות את עצמך, בהכרח, אלא לשפר את המערכת שלך.
ביחסים שלכם בניתם מערכת, בעבודה, בבית, עם הבריאות שלכם. מערכת מורכבת מהרגלים, חפצים, סגנון שהתפתח ביחסים, תפיסות, מצב רגשי ועוד. שווה להתבונן בה ולבחור כמה צעדים קטנים לשינוי.

הרגלים טובים הם עגלה נוסעת

נוסעת לאט. כדי להכנס אליהם צריך לקפוץ עליה, וזה לא הכי קל - אבל אפשרי. מצד שני, כשאנחנו על העגלה, קל להשאר עליה. היא פשוט נוסעת. הזכרו בתקופות בהן עשיתם כושר או אכלתם טוב, הלכתם לישון מוקדם, ביליתם בקביעות זמן איכות עם אדם קרוב - זה לא היה קשה, נכון? אז, מתי קופצים בחזרה על העגלה? ועל איזו?

איך לנצל משברים

לנצל משברים: משברים יכולים להיות משאב גדול בהתפתחות שלנו. אנחנו (וילדים) משתנים, לומדים, מבינים. מפתחים איכויות חדשות, הופכים לאנשים יותר שלמים. אם אנחנו מנצלים אותם כמו שצריך. זוכרים שכתבתי על ריפוי פצעי ילדות? שהוא דורש הכרה, תשומת לב אוהבת ופורקן רגשי? זה מה שתינוקות וילדים קטנים עושים באופן טבעי כשיש להם בעיה, וזו העבודה שלנו בזמן משבר. מה מפריע לתהליך הריפוי והצמיחה שלנו? מה מפריע לנצל משבר, גדול או קטן? הדחקה מפריעה: נטפליקס. גראס. אלכוהול. שופינג. סקס אקראי. אכילה רגשית או מוגזמת. משבר נפתר כשאנחנו שמחים שהוא קרה. כשהתועלת שלו עולה על הנזק (לא תמיד זה אפשרי, אבל הרבה פעמים). רוצים להיות יעילים לנצל משברים? כדאי לכם, כי הם תמיד יקרו. שווה ללמוד.
כל הפוסטים בבלוג נטענו