היתה תקופה ארוכה מדי שהרגשתי שהבטחון העצמי שלי זה לא מה שהיה פעם. לא ממש הצלחתי להתאושש מטראומה שקרתה לי עם בחורה. ידעתי שיש לי את זה עם בחורות, אבל זה לא יצא. משהו היה תקוע. רציתי להחזיר לעצמי את הדימוי העצמי הגבוה שהיה לי פעם. דאגתי גם מהלימודים שעמדתי להתחיל – חששתי שלא אשקיע מספיק, לא אקח אותם מספיק ברצינות. אני שאפתן – אבל צריך גם לעשות.
כבר אחרי שהחלטתי על האימון, דברים התחילו להתבהר לי בראש, ולהשתנות לטובה. התחלתי לעשות שיחות משמעותיות וארוכות עם חברים טובים, מה שלא עשיתי הרבה זמן.
עניין הסקייפ היה גאוני. הפך את כל העניין לקל כל כך.
התקשורת עלתה רמה
תרגול ה"התמקדות" שלימדת אותי נראה מוזר מהצד. אבל הרגשתי מאוד טוב אחרי התרגילים האלה. תחושה טובה בגוף, והתחושות הטובות שלי התחזקו – הרצון לקחת את עצמי בידיים, להשתנות. התחושה שגם אם אני אפול – לא אפול באמת.
בשבוע שאחרי הפגישה הראשונה כבר הרגשתי יותר טוב. הרגשתי שיש לי כלים. יש עבודה לעשות, אבל אני מתחיל לעשות אותה. כבר הרגשתי שאני מדבר יותר עם אנשים, נפתח קצת יותר, יותר מתעניין באחרים. התקשורת עלתה רמה. יצאתי עם בחורה והרגשתי בטחון עצמי די דומה למה שהיה פעם. אולי במקרה, אולי לא.
אני משקיע בלימודים
דיברנו על ההבדל בין כמה שהלימודים וההצלחה שלי חשובים לי, לבין כמה שאני משקיע בפועל בתחום הזה. התחלתי להיות ער לזה ולהשקיע יותר. חשבתי שאין לי מספיק זמן אחרי העבודה, אבל ראיתי שבעצם יש לי מספיק זמן גם להשקיע בלימודים.
לא היה לי כסף לאימון ארוך. אבל האימון היה מעולה. והוא עזר לי להתניע את התהליך שלי. אני כבר עמוק בלימודים, משקיע, מעורב, זה חשוב לי ואני עובד קשה. מה שרציתי לעשות. אני בקשרים טובים עם חברים וגם עם בחורות, אולי לא חזרתי בדיוק למה שהיה פעם, אבל אני מרגיש טוב, תחושה עמוקה יותר. תחושה טובה.
תודה!
נ.ב. בהתחלה כשהבנתי שאת עושה אימון אישי בחיפה ובת"א, זה הרתיע אותי, כי זה רחוק לי. אבל החלטתי לנסות את הסקייפ, וזה היה נהדר.