שוחחתי עם סאלי תדמור מספר שיחות. רציתי לגבש לעצמי את הכוון שלי בחיים, אחרי שהצלחתי בעסקים, ופרשתי בגיל צעיר. רציתי להתארגן עם עצמי, ולבחור כוונים חדשים בחיי. הרגשתי קצת תועה ואובד, חסר כוון.
יצאתי תמיד בהרגשה טובה
נהניתי מאוד לשוחח עם סאלי. בניגוד לפסיכולוגים מסוימים, שהם כל כך כבדים, וכל כך עסוקים בתיאוריות, שבקושי אפשר לדבר איתם… מהשיחות עם סאלי יצאתי תמיד בהרגשה טובה. שמח, קליל. זה היה מהנה. אני עצוב לסיים, ומתכנן להמשיך לשוחח מדי פעם.
למדתי מספר דברים חשובים. בגלל שיש לי השכלה בפסיכולוגיה, הדברים אולי לא היו לגמרי חדשים. אבל ידע לא מספיק. אם לא מודעים לדברים היום, לאיך שהם מתבטאים בחיים היום – זה לא עוזר. ולדבר על הדברים האלה עם סאלי, עזר. אולי לפעמים פשוט צריך לשמוע את הדברים ממישהו אחר. עכשיו הדברים יושבים לי בראש, ואני יכול להשתמש בהם יותר ביעילות.
תיאוריית השלבים של אריקסון
היה דבר משמעותי שהבנתי בשיחות האלה. מכירים את תיאוריית השלבים של אריקסון? אמרתי לסאלי שאני נמצא בשלב האחרון של חיי, שלב שבו מתבוננים אחורה על החיים. ואז אתה יכול להיות שלם עם עצמך, או מיואש, תלוי איך אתה רואה את חייך. סאלי קראה כמה פסקאות בעמוד הרלוונטי, בספר של אריקסון שהראיתי לה, ואמרה לי, ידידי, אתה לא בשלב הזה של ניתוח אחורה של חייך. אתה בשלב המשמעותי ביותר בחייך, שלב הבגרות. שלב שבו יכולה להיות פוריות, או קיפאון. ליצור דברים, או להפסיק להתפתח.
היתה לי בחירה מוטעית
וזה נכון. זו היתה בחירה מוטעית שלי, לראות את עצמי בשלב האחרון של חיי. היום אני רואה את הדברים מעט שונה. הגעתי לכמה החלטות על שינויים בחיים. שינויים קטנים – אבל בכוונים שאותם רציתי לממש. החלטתי, וכבר התחלתי ליישם.
דיברנו גם על ההבדל בין התנהלות לפי הנסיבות, אנשים אחרים, רגשות, נטיות – כל מה שסאלי קוראת לו "נסיבות". זה כמו להיות עלה נידף ברוח. לעומת זאת, על האפשרות להתנהל מתוך בחירה. בחירה אמיתית שלי, האני שלי. ולהגדיר את זה ככה בצורה נחרצת – מתי אני פועל מתוך בחירה, ומתי מתוך נסיבות – נותן לי תחושה טובה, של כנות עם עצמי, של יותר אפשרויות.
אשתי מבחינה בהבדל
אפילו אשתי אומרת שאני יותר חזק, וממוקד בעניינים שמקדמים אותי.
תודה! אני ממליץ על שיחות איתך.