דפי: סוף סוף, אני רצה

"התמקדות" עם סאלי תדמור, אפריל 2012

עצמתי עיניים, הבטתי פנימה, לקחתי כמה נשימות. והקשבתי…
לרגע היה נדמה שלא רק את נשימותי שלי אני שומעת… משהו נוסף לידי….
הלכתי עם המחשבה….

לאט לאט נוצרה דמות. ראיתי אותה.
קרובה מאוד.
והוא נושם בקצב ריצה, ואני מתרחקת מעט ורואה – הוא רץ.
ואני סופגת את הקצב, מרגישה את הקלילות, הגמישות של גופו, תוך כדי הריצה.
ונמלאתי געגועים לרוץ….

ספגתי את הקצב והקלילות את חוזק התנועה מן הרגליים.
ספגתי, הפנמתי – פקחתי עיניים.

אחרי כמה ימים, אני רצה

אחרי כמה ימים . בהליכת הבוקר על שפת הים – האצתי קצת את הקצב, עד שהתחלתי לרוץ. כמה צעדים… מנוחה…. הליכה…. ריצה…. מנוחה…. הליכה… ריצה….

ובשבוע שעבר- הלכתי לאורך החוף עם ביתי, פתאום היא אומרת – אמא רוצה לרוץ קילומטר?
וואו – זה המון
בואי נתחיל

ופתאום יכולתי, יכולתי לרוץ, לאט, בקצב , מוחזק, לנשום, לרוץ. מרגל לרגל. לשמור על המרכז.
בנחת, אין לאן למהר. שומרת על הקצב, שומרת על הנשימה. ופתאום – עבר קילומטר!!

רצתי קילומטר!!!

אני שומרת על תנועה

באתי ל"התמקדות" – מחפשת מוקד…. מרכז.
לחדש את העניין והשמחה בעשיה….
בשקט… ברווח שבין המחשבות… צצה ועלתה לה דמות רצה…. ואני עכשיו באמת בתקופה שבה אני שומרת על התנועה – רק כדי לנוע, רק כדי לזוז. לא יכולה יותר לעמוד במקום – אז הדימוי הוא – דמות רצה….
וגם אני – רצה !! יכולה, אחרי כל כך הרבה זמן… לרוץ!!
מציירת מקדרת שולחת קורות חיים, לוקחת עבודה, מכירה אנשים – שומרת על התנועה.

תודה סאלי – זו היתה חוויה מרגשת. מרעננת.

דפי