חרדת נהיגה – ואני נוהגת

לפני כשנתיים הוצאתי רישיון נהיגה, בעמל רב ובגיל מבוגר יחסית (41). אחרי כשנה קנינו מכונית. לא הייתי מסוגלת לעבור ממצב שבו אני תלמידה שנוהגת ליד מורה, למצב שבו אני נהגת אמיתית. כולם סביבי אמרו לי משפטים כמו 'זה רק שאלה של ניסיון', או 'למה שלא תעשי סיבובים ליד הבית ובהדרגה תנהגי יותר רחוק'. אבל כל סיבוב כזה שאב ממני כוחות מטורפים, ומצאתי את עצמי דוחה את הסיבוב הקטן ליד הבית. נוצר מעין לופ מעיק שבו ברור שאם אתאמן ואנהג, ארגיש יותר בטחון ופחות חרדה. אבל החרדה לא מאפשרת לי ליזום מצבי נהיגה ובכך אני נשארת במצב של חוסר מיומנות וחוסר בטחון בנהיגה והכל תקוע.

התלבטתי אם לפנות למישהו שעוסק בחרדת נהיגה (יש כאלה) או לאימון. יצרתי קשר עם סאלי (הכרנו באופן חד צדדי, כמנויה על הבלוג 🙂 ) והיא אמרה לי את המשפט המופלא הבא: 'אני לא מומחית בחרדת נהיגה, אבל הרבה מתאמנים מגיעים אליי עם חרדה שלובשת צורות שונות, בעיקר דחיינות שהיא צורה מתוחכמת של חרדה". הרגשתי שהניסוח שלה דייק משהו עמוק בשבילי, ושזאת האישה שבא לי שתעזור לי, ככה, מהבטן.

המפגשים התקיימו בסקייפ, אבל היה ליווי משמעותי גם בין המפגשים וזמינות מאוד גבוהה. במפגשים עצמם הרגשתי שבכל פעם קורה משהו אחר לחלוטין, אבל הכל מתחבר. כיוונים של הקשבה עמוקה לגוף ולתודעה, אבל גם המון פרקטיות. ובעיקר הרגשה שסאלי ממש מצליחה לשמוע ולהרגיש מה אני צריכה, להציע תובנות או דרכי פעולה  (ולקחת בחזרה כשהם לא מתאימים) בצורה כל כך רגישה וקשובה שנדיר להיתקל בה ביומיום.

הבחירה שלי – שסאלי כיבדה וזרמה איתה – הייתה שאני לא רוצה לגרות את בלוטות החרדה וצריכה לעשות הכל בצעדים קטנטנים, גם אם זה אומר שזה יהיה בקצב של צב. ולכן גם אני עדיין לא יכולה לברך על המוגמר – אבל בהחלט יש התקדמות יפה. התקיעות כבר לא נמצאת, כבר אין חרדה מהרעיון של להיכנס למכונית ולנסוע.

לפני שהתחלנו לעבוד יחד הכרחתי את עצמי לצאת לנהיגה פעם בשבועיים, למרחק ממש קצר, בשבת, ועם ליווי, רק כדי שהמצבר לא יגמר. כל נסיעה כזאת כללה חרדה לפני שיוצאת, חרדה תוך כדי ברמות שונות, והתאוששות אחרי.

כיום, אני כבר לא בחרדה סביב הנהיגה. יש חוסר נוחות,  או דריכות חלק מהזמן, אבל בהחלט לא מצב של חרדה. יש כמה יעדים שאליהם אני נוהגת לגמרי לבד. הכנו יחד תכנית מאוד ברורה לגבי יעדים אחרים שאליהם אני נוהגת עדיין עם ליווי ויעדים נוספים שאליהם אני אנהג בהמשך. עברתי ממצב של 'פוחדת לנהוג', למצב שבו אני נוהגת. עדיין לא לכל מקום, ולא לכל מרחק, אבל בהחלט נוהגת, ולא רק בשביל לתרגל אלא ממש כדי להגיע למקומות.

תודה על הכל, אוהבת, שלומית