התעכבתי עם הדוקטורט שנים רבות. לא ידעתי בדיוק מדוע. דברים התבהרו באימון, סיימתי אותו לאחר שנה, והדוקטורט התקבל בתשואות.
סאלי היא כמו אחות
כשאני בא לאימון אני מרגיש שסאלי היא כמו אחות שלי. ממש אכפת לה וחשוב לה ממני ומכך שאני אצליח, אבל מתוך מחוייבות, וללא מעורבות רגשית.
היא מאמנת מעולה שממש קשובה למה שאני באמת אומר, ולא רק למה שאני משמיע לה, והאימון והאבחנות שלה מאוד עוזרים להיות ממוקדים בשורש הדברים.
יש מעט מאוד מאמנים ברמה שלה.
מגיעים לרבדים עמוקים
לעיתים, הרבדים שאנחנו מגיעים אליהם בזמן אימון הולכים מעבר לרבדים שהייתי נוכח להם ב"פורום של לנדמרק", ומי שמכיר את ה"פורום של לנדמרק" יודע שזו ממש מחמאה גדולה.
המרחב שסאלי יוצרת בזמן האימון הוא מרחב של שיתוף. אני מרגיש שאני יכול להיות מאוד פתוח איתה, בלי לחשוש שמא אני אראה לא טוב, והתחושה הנוכחת היא שאני יכול לשתף איתה את הכל.
כבר אמרתי לכם שהיא כמו אחותי?
