נתחי פילה שמנמנים ברוטב חזה אווז וכמהין מונחים בצלחת, לצידם אספרגוס עטוף באצה.
"את תאכלי את זה" הוא אומר בטון שטוח. "הזמנתי לך במיוחד ואת תאכלי".
הקיבה שלי מכווצת. אני אחרי ריצת מרתון, עוד לא נפתח לי התיאבון, אבל אין טעם להתווכח. אם אתווכח, הוא יכנס להתקפת זעם מטורפת שתעיר את התינוק בצרחות, או יתחיל הרצאה של שעות על זה שאני אנורקסית ולא מעריכה את המאמצים שלו כלפי.
אני בולעת רוק. זה המון אוכל. מתחילה לשחק בו, מעבירה מצד לצד בצלחת, לוקחת ביס לפה. כל הגוף שלי מתנגד, אבל הפחד להרוס את כל השבת דוחף אותי קדימה. אני בולעת בקושי, וממשיכה לאט, ביס ועוד אחד, אומללה, עד שאני לא יכולה יותר. אני מתבוננת בו. הוא יושב בצידו השני של השולחן, מרפרף בעיתון באגביות. מבחינתו שבת משפחתית נעימה מתחילה עכשיו. אני מקווה שסיפור הארוחה הזו לא ישוחזר הלילה במיטה, אבל אין לדעת.
במצוקה ומבולבלת
כך הגעתי אליך, בגיל 33. במצוקה, מבולבלת. לא רציתי לפרק את המשפחה הקטנה שלנו, וגם לא רציתי לעזוב אותו בגילו המבוגר, אחרי שמשפחה אחת שלו כבר התפרקה. רציתי להמשיך, אבל לא ידעתי איך, עם ההתנהגויות שלו.
לא הצלחתי להבין למה אותו גבר, המנכ"ל שכולם אוהבים ומעריצים, שקונה לי תכשיטים יקרים, שמנשק, שמחבק, שאומר לי שוב ושוב כמה הוא אוהב אותי – מתהפך בשניות, תוקף וצועק בבוקר של מבחן חשוב שהתכוננתי אליו חודשים? למה הוא גאון בתחום האמנות והקולנוע אבל לא מצליח להבין ולכבד בקשות פשוטות שלי לקצת זמן לימודים בערב, או לטפל שעה אחת בתינוק כשאני עושה יוגה? הייתי נחושה גם לעשות הסבה מקצועית, מחשבת שכר לרואת חשבון, אבל עם הטלטלות הרגשיות, הריכוז שלי בלימודים היה נמוך.
צריכה עזרה מיידית
ניסיתי כמיטב יכולתי. סופגת התקפות זעם, מנסה להדוף אותן בהתעלמות ובהרכנת ראש, ומדי פעם נדחפת לסרקזם וזלזול. המצב הלך והידרדר, והבנתי שאני צריכה עזרה.
אני בטיפול פסיכולוגי, אבל זו עבודה לטווח ארוך, שלא תמיד עוזרת לי פרקטית, כאן ועכשיו. הייתי צריכה עזרה מיידית.
איך אני מתנהלת פה. איך אני מרגיעה את המצב ושומרת על שפיות, לפחות לכמה שנים. בלי שהמצב פה ידרדר לאלימות, בלי שאוותר על החלום שלי להסבה מקצועית, בלי שאפגע בבן הקטן שלנו, וגם בו לא רציתי לפגוע. הוא אדם טוב, ידעתי את זה, למרות ההתנהגויות שלו.
אני האינטרס שלך
בתור אוהדת שרופה של מכבי חיפה, אני מבינה מה זה מאמן. מאמן לוקח שחקנים מוכשרים, עם יכולות, ומביא אותם ואת הקבוצה להצלחה. אף ספורטאי לא מגיע לגביעים ומדליות לבד. יש להם פסיכולוג ספורט, אבל יש גם מאמן. אני צריכה מאמנת. אני צריכה להבין איך לשחק את המשחק הזה, עם הקבוצה הזו שהיא המשפחה שלי, הכי טוב שאפשר.
הדבר הראשון שהקל עלי, כשפגשתי אותך על מסך המחשב – היה שיכולתי להגיד לך הכל. לכל אדם בעולם יש אינטרסים כלפי, אבל אני הייתי האינטרס שלך. יכולתי לשים את עצמי במרכז, ולספר לך הכל, ללא שיפוט מצידך. יחד עם תרגילי הנשימות המוזרים שלך, כבר הרגשתי טיפה יותר טוב.
מערכת יחסים מתעללת
התחלת לשקף לי מה שגם הקרובים אלי לא זיהו או לא רצו לזהות – שאני נמצאת במערכת יחסים מתעללת. בהתחלה ניהלתי איתך מו"מ על ההגדרה הזו. ניסיתי לטעון שזה לא בדיוק כך. הסתרתי את ההבנה הזו לא רק מאחרים אלא גם מעצמי. פחדתי ממה שזה אומר עלי, וגם, איפשהו פחדתי שזה יאלץ אותי לעזוב. אם אני במערכת יחסים מתעללת אני חייבת לעזוב, לא?
לך לא היתה שום אג'נדה. אני לא צריכה לעזוב. אני לא צריכה להישאר. אני צריכה קודם כל להבין מה קורה כאן, ומשם אבין מה אני רוצה ומה חשוב לי. שיחה אחרי שיחה סיפרתי לך מה קורה ומה אני מרגישה. תרגלת איתי נשימות, ובהדרגה הייתי פחות מוצפת רגשית ויותר נוכחת. התחלתי לראות מהצד את הדינמיקה.
הוא נשמע נרקיסיסט
"הוא נשמע לי נרקיסיסט", אמרת יום אחד, "וכדאי לך להבין מה זה אומר. קודם כל, תקראי ותגידי לי אם אני צודקת".
למדתי את הקורס שלך על נרקיסיזם. מיד זיהיתי שזה מה שקורה איתו. עולם שלם של ידע נפתח בפני. פתאום היה שם למה שקורה כאן בינינו, והיה גוף ידע לקבל ממנו הדרכה ותמיכה. כל מה שלא היה הגיוני – התחיל לקבל צורה. יכולתי לשים בצד את כל העצות הלא רלוונטיות של מטפלים זוגיים ואנשים שלא הבינו את הדינמיקה המתעללת, הנרקיסיסטית.
תלמדי את גישת ה"אבן האפורה", הצעת לי. דיבור פשוט, לא רגשי. אל תתני תחמושת למניפולציות ולהתקפות רגשיות. הניחי לתקוות שלך שהוא יראה אותך. לאט לאט למדתי. התחלתי להציב גבולות, בצורה ברורה ורגועה, פשוטה וגם מכבדת.
זה לא היה פשוט. הייתי צריכה הרבה תרגול. בסבלנות, שוב ושוב הקשבת והדרכת. לאט לאט התקשורת שלי השתנתה.
הפרעת קשב גבולית
היה עוד נושא שעבדנו עליו, קשור ולא קשור. הלימודים וההתקדמות המקצועית שלי. אני חריפה – כבר הוכחתי את זה. אבל אני מתפזרת. מורחת זמן. בורחת לטלפון. כחשבת שכר יכולתי להסתדר ככה ואפילו להצטיין, אבל כדי להפוך לרואת חשבון – היתה משימה כמעט בלתי אפשרית. אני צריכה לעבור מבחן לשכה ידוע לשמצה, עם אחוזי מעבר נמוכים להחריד, כשאני מטפלת בתינוק קטן, בתקופת קורונה – עם סגרים ובלי גן, ובתמיכה משפחתית שואפת לאפס. איך?
העזרה הראשונה בתחום הזה הגיעה לא ממך ישירות, אלא מוואטסאפ ששלחת לרשימת התפוצה שלך, דווקא בתקופה שבה עשינו הפסקה מהשיחות. כתבת על רמזים להפרעת קשב אצל מבוגרים. קראתי וסימנתי "וי" קטן, לא גדול, על רוב הסעיפים. קבעתי תור אצל נוירולוג, שאבחן הפרעת קשב גבולית, ואמר שאני יכולה לנסות "אטנט". זה עבד ועזר. קיבלתי בוסט מוטיבציה, שמתי את הטלפון בצד, פחות ברחתי לפנטזיות על גברים אחרים, וישבתי ברצינות על הלימודים. ההספק שלי גדל פלאים.
שנית, עשית לי "השתלת קול חיובי" בראש. הקול שלך הפך לקול הפנימי שלי. שוב ושוב שאלת אותי:
מה המטרה שלך כרגע? מה יעזור לך? מה את צריכה?
לימדת אותי לעצור ולשים לב מה קורה איתי כשאני לומדת. לתפוס את הרגעים הללו של ביקורת עצמית, של "גם ככה זה לא ילך", של עצלנות, של כניעה לבריחות, ולחזור לשאלות הפשוטות האלה – מה המטרה שלי? מה אני צריכה? התחלתי יותר ויותר לראות את עצמי כרו"ח רצינית, מצליחה, ולנתב את עצמי בהתאם.
אני במשרד רו"ח מכובד
לא מזמן הסתכלתי על תמלול השיחות שלנו ששלחת לי, ושאלתי את עצמי – מי היתה הרכיכה האבודה הזו? היום, 3 שנים ו-33 שיחות אחרי סיפור הפילה והאספרגוס, אני ואנחנו במקום כל כך שונה. אני עובדת כבר שנה במשרד רו"ח מכובד, עם שמי חרוט על קיר הכניסה. שמחה, מוערכת. בבית יש לנו הסכם חתום של שלום-בית ולחילופין גירושין, מה שאומר שאני יכולה לקום ולעזוב בתנאים טובים ברגע שאני רוצה – אבל אני לא רוצה.
אני חזקה באמת
הבית שקט. אני חזקה באמת, יציבה ורגועה, וכך אין מקום להתנהגויות החולניות שהיו לו פעם. אני לא ביצ', אני לא מידרדרת להיות מגעילה, אלא מציבה גבולות – אם בכלל צריך. לרוב, כבר לא צריך. אני לא מצפה ליחס שאין לו שום יכולת לתת, ובמקום זה מקבלת בהנאה אמיתית, פשוטה, את כל הטוב שיש לו להציע. בתוך הרוגע הזה פיתחתי חמלה כלפיו. רואה את היפה בו, ויש. נשארת באזור הטוב ולא מעלה בדעתי להעיר את הדרקון המטורף שבפנים.
המטרות שלי ברורות לי. פעם המטרה שלי היתה לשפר את הזוגיות שלנו. היום המטרה שלי לבסס ולחזק את המשפחה שלנו, את עצמי מקצועית, ליהנות ביחד מהתחביבים המשותפים שלנו, וגם לתמוך בו בדרכים שטובות לו.
אני שמחה מאוד עם הדרך שלי.