אולי אתה מטריד מינית

כמה נקודות על הטרדה מינית. הערה: אני כותבת בלשון נקבה, ומתייחסת לאנשים פחות אסרטיביים בצורה טבעית – חלק מהנשים, חלק מהגברים וחלק מהילדים.

• כשמתרחשת הטרדה מינית במקום העבודה או בעסק, האישה המוטרדת אינה צד בסיפור. הבעיה אינה רק שזה מטריד אותה. הטרדה מינית נוגדת אמות מידה בסיסיות, כמו מעילה בכספים.
• אם אישה מצביעה על הטרדה – מגע, בדיחות גסות, התייחסויות מיניות לא הולמות, יחס מפלה, חשיפה אישית מוגזמת – היא לא מתלוננת. היא לא מקטרת. היא לא עושה עניין. היא מצביעה על חריגה מנורמה ואפילו עבירה על החוק.
• את לא צריכה להרגיש אשמה או מבויישת. טבעי שתרגישי ככה, אבל למעשה שלו אין קשר אליך. האדם השני מפר את הנורמה ופוגע בהתנהלות טובה במקום העבודה שלכם.
• אם התבדחת על הנושא הזה בזמן אמת במקום להתלונן, את לא שותפה לפשע, וזה לא מקטין את חומרת העניין. בדיחה או קפיאה במקום הן תגובה טבעית של מערכת העצבים להתקפה, כאשר הגנה מרגישה חסרת סיכוי. לא יכולת להגיב אחרת באותו הרגע. אם על משהו, זה מעיד על חומרת המקרה עבורך.
• הטרדה פוגעת ביותר אנשים ממה שנדמה לך, והפסקתה עוזרת כמעט לכולם. כל מי שנוכח למה שקורה נפגע בצורה כלשהי. בהזדהות איתך, במבוכה, או בפגיעה בחדוות העשיה המשותפת.
• הטראומה קטנה יותר ואפילו נעלמת, אם אנחנו יכולות להיות אקטיביות. לעצור את מה שקורה, להגיד ברור. לפעול.

משפט שמציין מהו הגבול שנחצה

הדרך לעצור כל סוג של הטרדה או חציית הגבולות היא להגיד בצורה ברורה לחלוטין מהו הגבול שנחצה. למשל:

אל תגע בי בבקשה.

או בשיעור יוגה:

אני מבקשת לא לגעת לי בישבן.

אנחנו לא אוהבות להגיד את זה. טבעית עבורנו אוירה נשית, רכה ועדינה, שבה אם מישהי נגעה בנו בצורה לא הולמת, למשל בטעות – תזוזה קטנטנה שלנו אחורה תספיק. היא תבין. תתנצל. תיסוג אחורה. או שאם נאמרה אמירה חריפה מדי, ואנחנו רק נהסס לרגע בתשובה – אותה אישה תבין ותתנצל –

סליחה, אולי אמרתי את זה חזק מדי.

זו האוירה שאנחנו מעדיפות. הבעיה היא, שמחוות עדינות ורמזים לא עובדים בכל מקום. אם מישהו עובר על הגבולות שלנו או מטריד, הוא לא מבין רמזים מלכתחילה. העדינות שלנו יוצרת דינמיקה שממשיכה את הסיפור. לזוז טיפה אחורה אם מישהו מתקרב אלייך מדי – לא עובד. הוא לא מרגיש את זה, או אולי חושב שזה משחק.

משפטי ציון עובדה

המשפטים שאנחנו צריכות לומר הם ברורים וחדים. למשל בקשות ברורות:

• אני מבקשת לא לספר סיפורים מיניים במשרד.
• אני מבקשת לא לצעוק עלי.
• אני מבקשת לא לתת לי משימות טכניות ולשמוליק את החשובות יותר.

אפשר גם לומר משפטי ציון עובדה:

• זה מטריד אותי.
• זה לא הולם.
• אתה עומד קרוב מדי אלי.

הבעיה עם "זה לא נעים לי"

המשפטים האישיים בסגנון "זה לא נעים לי" הם חלשים, לא מתאימים, וממשיכים את הדינמיקה הזו כי הם מחזקים את השקר – שנעשה פה משהו אישי כלפיך. זה לא אישי. הבעיה איננה חוסר נעימות, ולפעמים הטרדה דווקא נעימה. הבעיה גדולה בהרבה. לצאת מהחדר גם הוא לא פתרון מתאים – אם מישהו היה פורץ למערכת המחשבים כדי לקחת לעצמו כסף, גם אז היית יוצאת מהחדר? הוא צריך להפסיק, לא את. 

סלחנות בלתי מתפשרת

אני עובדת עם כולם, ומכירה את כל הצדדים וכל הדינמיקות. כל אדם יכול להטריד, ממגוון סיבות. גברים, נשים, כלפי גברים, כלפי נשים. אני עצמי עלולה להטריד. אני אקסטרוורטית, נינוחה, קצת אימפולסיבית, קלה עם מגע. זה עלול לקרות. למדתי לסלוח. לעצמי, לאחרים.

סולחת, אבל לא מקבלת. זה התפקיד של כולנו, לא לקבל את זה. גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ – לסמן גבולות ברורים, להתריע. לנקות את הסביבה שלנו ולהפוך אותה לבטוחה יותר לכולם.