על שיחת אימון ללא התערבות

כמו שצמח יודע איך לצמוח ולא צריך לכוון אותו, כך גם אנחנו יכולים להתפתח,
ולרוב לא צריכים עצות. מה שאנחנו צריכים הוא הקשבה מסוג מסוים.

פילוסופיית ה״התמקדות" (פוקוסינג) מבוססת על האבחנה של פרופ׳ ג׳נדלין, פילוסוף ופסיכולוג, ש

האורגניזם יודע את הדרך קדימה.

צמח יודע איך לצמוח, ואפשר להגיד שהוא יודע לאן לצמוח. תמונת היעד – הצמח השלם – נמצאת בתוך הזרע. לא צריך לבוא לזרע וללמד אותו לאן להתקדם. לא צריך לשנות את הכוון שלו. אם הוא לא מתפתח היטב – וזה בהחלט יתכן – צריך להבין מה בתנאים שלו מעכב אותו, ולספק את זה.

מה מטרת השיחה

״התמקדות״ וסשן של התמקדות הם נקיים. לא מתערבים. מטרת השיחה היא לאפשר לדובר (״מתמקד״) לבוא במגע עם החויה שלו, לחקור אותה, להבין מה חסר בה ולספק את זה. בעצמו. המקשיב עוזר בעצם הנוכחות שלו, בהקשבה. ההקשבה שלו יכולה להיות מיומנת ומכילה שיקוף מסוגים שונים, ואפילו (אם מיומנים עוד יותר) הזמנות להפנות תשומת לב לחלקים נוספים של החויה.

כאשר שני אנשים מתרגלים יחד "התמקדות" בצורה הדדית – קולגות שעובדים יחד, שותפים עסקיים, חברים, בני זוג – אז זה כל מה שעושים בסשן. המקשיב לא מכוון את המתמקד לשום מקום. אם יש לו עצות והצעות עבור המתמקד, אם הוא חושב שהמתמקד טועה בפירוש שלו את המציאות, או שהוא צריך להתקדם לכוון אחר – זה לא רלוונטי לשיחה. בכלל. זה לא המנדט שלו בתור שותף לתרגול. אם המתמקד רוצה לשאול אותו מה דעתו, בבקשה. זו לא תהיה התמקדות. ובכל מקרה השותף לא יזום כזה דבר.

הכוח של שיחה כזו הוא עצום. המצב הפשוט והנדיר הזה של אדם שמקשיב לכם במשך 10-15 דקות בלי להתערב, לשאול, להציע או לכוון הוא משחרר בצורה לא רגילה. באופן פרדוקסלי – השותף לא נתן לכם דבר, אבל אתם קיבלתם המון. תובנות. בהירות. לפעמים, חופש.

ומה אם שילמו לנו עבור השיחה?

עד כאן עבור חברים שמתרגלים יחד. ומה אם אנחנו מאמנים או מטפלים, ואנשים משלמים לנו שנעשה להם "סשן"? האם גם אז אנחנו לא צריכים להתערב?

כנראה שכן. כנראה שאנשים רוצים גם את התובנות שלנו, החשיבה שלנו, הנסיון שלנו, ההצעות שלנו ועוד. גם. אבל אולי הם צריכים קודם את המרחב שלנו. את המקום. את ההקשבה. את הסקרנות. את השלווה. את זה שאנחנו נושמים יחד איתם. הרבה לפני שאנחנו קופצים עם התוכן שלנו.

פרקטית, יש אנשים שאיתם אני אומרת מעט מאוד במהלך רוב השיחה. הם פורשים בפני את מה שקורה איתם, ותוך כדי כך מבינים המון. רגשות עולים וזוכים להכרה ולעיבוד. החוויה משתנה. ואז אנחנו לוקחים איזשהו זמן, בסוף השיחה, שבו אני מביאה את מה שעלה אצלי. את החשיבה שלי. ההצעות שלי, כולל ההצעות הפרקטיות. וזה עובד נהדר. כמובן שיש אנשים שאצלם זה יותר משולב והם צריכים יותר הדרכה והתערבות תוך כדי השיחה. ועדיין – לאט לאט. לא מיד ולא המון.

קריאה נוספת

לקריאה נוספת על שאלות, עצות והכוונה, ומדוע אנחנו לא משתמשים בהם בהתמקדות – ראו בספר שלי עמ׳ 81.

התערבות בעזרת שאלות

יפעת פרס, פסיכותרפיסטית גופנית שעשתה איתי הסמכה ב"התמקדות", מדברת על שאלות בטיפול, מה הן עושות – סוג של התערבות כמובן – ומתי כדאי ופחות כדאי להשתמש בהן. קחו נשימה, הקצב מעט איטי – אבל יש פה נקודות מעולות ופרקטיות.